בית המשפט דחה בקשת הורים למשוך כספי חיסכון של ילדיהם הקטינים, כספים שהופקדו על ידי אבי המשפחה. ההורים ביקשו לרכוש באמצעות אותם כספים חנות לרווחת כל בני המשפחה. השופט קבע כי "אף שמקור הכספים שהופקדו על שם הקטינים הינם כספי האב עצמו, הרי לאחר שאלו הועברו על שם הקטינים, הם נחשבים כרכושם ושייכים להם עד הגיעם של הקטינים לגיל 18, או עד לקבלת אישור ביהמ"ש לשחרורם. ההורים אינם רשאים למשוך סכום החסכון ולעשות בו כרצונם ללא קבלת אישור ביהמ"ש לכך", נקבע.
במקרה הנוכחי בית המשפט דן בשאלה אם רשאי הורה למשוך לזכותו כספים שהפקיד במשך השנים בחשבון חיסכון על שם ילדיו.
ההורים טענו כי האב פתח על שם שני הקטינים, לכל אחד מהם, חשבון בנק לחיסכון באחד הבנקים. לטענת ההורים הם פתחו חשבונות על שם הילדים כדי להעביר אליהם סכומים של כסף ולהשקיע בנדל"ן והמטרה הייתה שהרווח יהיה עבור כל בני המשפחה, כולל הילדים.
הבנק סירב לשחרר
ההורים עתרו במסגרת תביעתם לאפשר להם את משיכת סכומי הכסף שהצטברו בחשבון הבנק על שמות הקטינים בסך כולל של כ-643 אלף שקל. לטענת ההורים הבנק סירב לשחרר את הכספים מאחר שהבנק פתח את החשבון על שם הקטינים וההורים מנועים כיום מלמשוך את הכספים, על אף שמדובר בכספים שלהם. עוד טענו ההורים כי לאחרונה מצא האב הזדמנות פז להשקיע את הכספים ברכישת חנות וביקש למשוך את הכספים, אולם סורב על ידי הבנק.
ההורים טענו בין השאר כי אם לא ישחררו הכספים והם יישארו בחשבון הבנק, הם לא יניבו שום תועלת ו/או רווח להורים כולל גם לילדים. לטענתם, שחרור הכספים והשקעתם ברכישת החנות הינו לטובת הילדים בכך שניתן לשמור על הכספים, לנהלם ולפתחם.
מנגד טען הבנק כי יש חובה לקבל את אישור בית המשפט למשיכת הכספים כדי לעשות בהם שימוש וכי יכבד כל החלטה וכל פסק דין שיינתן על ידי בית המשפט בעניין.
לבית המשפט אף הוגשה עמדת נציגי היועמ"ש, לפיה שעה שהכספים הופקדו בחשבונות על שם הילדים הקטנים, מדובר בכספים השייכים להם. עוד נטען כי ככל וההורים אכן רצו לשמור את הכסף אצלם, יכלו להפקיד את הכספים בחשבון בנק על שמם או על שם אחד מהם.
הכספים מהווים מתנה
כאמור השופט דחה את תביעת ההורים וקבע כי הכספים שהופקדו בחשבונות על שם הקטינים מהווים מתנה שהושלמה ואינם ניתנים למשיכה ללא אישור בית המשפט.
עוד קבע השופט כי החשבון רשום על שם שני הילדים ועל פעולות משפטיות ברכושו של קטין חל חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, כאשר עקרון-העל המרכזי בכל פעולה בשמו של קטין, הינו טובת הקטין. "אין ספק, כי משיכת הכספים אינה פעולה שמשרתת את טובת הקטינים, שכן החנות, בהתאם להסכם המכר, תירשם על שם האב, כאשר מימון הכספים הינו מחשבון הבנק של הקטינים ומכספים ששייכים להם...טענת ההורים, כי אין עסקינן בכספים שניתנו במתנה וכי מדובר בכסף ששייך לאב שרצה להשקיע אותו לצורכי רכישת נדל"ן, אינה מתיישבת כלל וכלל עם העובדה, כי חשבון החיסכון נרשם על שם הקטינים", נקבע בהחלטה.
"אין זכות מוקנית"
עו"ד דלית יניב מסר, המתמחה בדיני משפחה, ולא ייצגה בתיק הזה, מסבירה: "פסק הדין מחדד את העובדה, כי להורים אין זכות מוקנית לעשות שימוש בכספים המצויים בחשבונות בנק על שם ילדיהם, גם אם הם אלה שהפקידו את הכסף עבורם והכסף הוא פרי עמלם. לכן, אם בכוונת ההורים לעשות ביום מן הימים שימוש בכספים אלה, יידעו שלא להפקידם בחשבונות בנק על שם הילדים שאחרת יצטרכו לקבל לכך את אישורו של בית המשפט".
לדבריה, "אם ההורים רוצים לבצע הפקדה כספית עבור ילדיהם, אך רוצים לשמור לעצמם את הזכות לעשות שימוש בכספים ולא להעבירם לילדיהם בסופו של יום, הם צריכים לפתוח תוכנית חיסכון או כל תוכנית אחרת בחשבון ההורים ולא לפתוח תוכנית חיסכון על שם הילד. הבנק לא יאשר להורים למשוך את הכסף שנצבר בתוכנית החיסכון על שם הילד ללא אישורו של בית המשפט".
מתוך החלטת בית המשפט: "אף שמקור הכספים שהופקדו על שם הקטינים הינם כספי האב עצמו, הרי לאחר שאלו הועברו על שם הקטינים, הם נחשבים כרכושם ושייכים להם עד הגיעם של הקטינים לגיל 18, או עד לקבלת אישור ביהמ"ש לשחרורם"
