עמי דדאון נישק במשך שניות ארוכות את סמל נבחרת ישראל לפני שקיבל את מדליית הזהב. האדרנלין מהניצחון במשחה 100 מטר חופשי עדיין מילא אותו. ואז הגיע ההמנון, ומה שהיה בתחילה שירה נוגעת ללב עם דמעות בעיניים, הפך לקראת סיום "התקווה" לאחד הרגעים המדהימים בתולדות הספורט הפראלימפי בישראל, כאשר לעיני המצלמות דדאון שאג את המילים תוך כדי שהוא נאבק ברגשות כדי שלא יכריעו אותו. כל ישראלי שצפה בכה יחד איתו, וכנראה שגם הקהל שנסחף במה שראה. היה אפשר למלא בריכה אולימפית נוספת עם הדמעות.
2 צפייה בגלריה
(עמי דדאון נותן הכל בדרך למקום הראשון. תיקון מטוקיו | צילום: Adam Pretty/Getty Images)
דדאון הגיע לגמר השני שלו בפריז כשהוא בעמדה לא פשוטה – באופן ברור השחיין הטוב בעולם בקטגוריית S4 וזה שכולם רודפים אחריו, אבל כזה שסוחב שני זיכרונות רעים: הראשון היה מהמקום החמישי בגמר ה-50 מ' חזה ביום התחרויות הראשון, והשני ממשחקי טוקיו. כזכור, דדאון חזר מיפן עם שלוש מדליות, שתיים מהן מזהב, אבל דווקא במשחה ה-100 חופשי החזק שלו הוא נפסל בגלל זינוק מוקדם מדי. הוא הודה בעצמו שהפסילה הזו ישבה לו בראש במשך שלוש שנים, עד שקיבל את ההזדמנות לעשות תיקון בשביל עצמו. רק כדי לסבר את האוזן: מאז אותו גמר בטוקיו הוא זכה בשבע מדליות זהב באליפויות העולם, אבל לא נרגע עד שניצח את השד הזה.
בשישי בבוקר דדאון הרתיח את המים. עם 1:19.33 דקות הוא קבע שיא משחקים חדש במוקדמות, והבהיר שהפעם זה שלו. בגמר התוצאה ירדה ל-1:20.25, אבל זה לא היה חשוב ברגע שדדאון שלט לגמרי ב-50 המטרים האחרונים וטס לזהב הפראלימפי השלישי בקריירה שלו.
אחרי המשחה ולפני טקס המדליות המרגש, דדאון אמר: "זה היה מקצה לא קל בשבילי. ברוך השם הצלחתי לייצג את מדינת ישראל ועם ישראל. כל מה שרציתי זה לשיר את התקווה בתקופה הזאת, לתת תקווה לאנשים, זה המשמעות הנוספת של מה שאנחנו עושים פה. אני מקווה שכל ילד ומבוגר שרואים את זה וקשה להם יידעו שיש אור בקצה המנהרה". ומי שחיכו לו כדי לחבק היו בני משפחתו - ההורים יאיר ויפה, האחות התאומה ליאם שקרובה אליו מאוד, והתאומים בני ה-14 ניתאי ונועם. הם שומרי שבת, אבל הגיעו לאולם כדי לא להחמיץ את הרגע שלא יכלו לחוות בטוקיו בגלל הקורונה.
הפך למודל לחיקוי
"ברגע שאני במים אני ספורטאי עילית עם ארבע מדליות זהב. כשאני חוזר לארץ אני בסופו של דבר אדם נכה, שלפעמים מתייחסים אליו אחרת, לפעמים מרחמים עליו", הוא שיתף בראיון ל"ידיעות אחרונות" לפני שנה. "אף פעם לא ריחמתי על עצמי, אני תמיד רואה בעצמי מודל ואחד שיכול להשפיע על אנשים לטובה. אבל יש פער מאוד גדול בין הצורה שבה אני מסתכל על עצמי, לבין הצורה שאני רוצה שיסתכלו עליי ואיך שמסתכלים עליי במציאות".
דדאון נולד פג במשקל 1.3 ק"ג עם שיתוק מוחין ונכות בארבע גפיו, מאחר שלא הגיע חמצן למוחו. הפגישה הראשונה שלו עם הספורט הייתה כפעילות שיקומית, בלי מחשבה על ספורט תחרותי. דדאון בכלל לא אהב את המים בילדותו, אך הוריו התעקשו שימשיך בשיקום כדי שלא יישאר מאחור מבחינה התפתחותית. ומי שטיפח אותו באיל"ן חיפה הוא המאמן יעקב ביננסון, הלב הפועם מאחורי הצלחת השחייה הפראלימפית בישראל בדור הנוכחי.
ההתחלה דווקא לא הייתה מבטיחה: אחרי שדדאון התבגר והמשיך להתמיד בשחייה, ביננסון הודה בפני הצעיר כי אינו מאמין שיצליח להפוך לספורטאי מקצועני. אבל דדאון לא ויתר, וברגע שהחל לעבוד קשה יותר באימונים, דעתו של המאמן השתנתה והוא נכנס לנבחרת. מערכת היחסים בין השניים מאוד משמעותית, וכשביננסון חרג ממנהגו והתראיין לטלוויזיה אחרי המשחה, הוא נשבר ונחנק מדמעות. "יעקב ואני הצוות הכי טוב בעולם", אמר פעם דדאון.
כעת, כפי שביננסון השפיע על דדאון, עמי עצמו רוצה להיות דמות משמעותית עבור רבים. לא מדובר אך ורק במסר המעצים ומלא התקווה ששילב בנאום הזכייה, אלא גם בדוגמה האישית. דדאון עשה בגרות עם חמש יחידות במדעי המחשב וחמש יחידות בביולוגיה, וכשהוא פוגש ילדים או עונה להם בהודעות באינסטגרם, השחיין מבקש מהם להשקיע בלימודים, כי בספורט התוצאות וההישגים אינם מובטחים.
היום דדאון יקפוץ שוב למים, הפעם במשחה 150 מעורב אישי (ללא סגנון הפרפר). תסמכו עליו שהוא לא יעצור עם מדליית זהב אחת.
התמודד עם השינוי
למארק מליאר היה אתגר משלו אתמול בבריכה בפריז. אמנם בטוקיו הוא השיג שתי מדליות זהב ואחת מארד, אבל מאז סווג מחדש מ-S7 ל-S8, כלומר, יריבים בעלי דרגת נכות נמוכה יותר מאשר אלו שהתחרה בהם בעבר. המשימה הראשונה עברה בהצלחה – בדיוק כמו בטוקיו, מליאר בן ה-24 לקח ארד ב-100 מ' גב עם 1:07.42 דקות, המדליה השלישית של המשלחת הפראלימפית הישראלית בפריז.
מליאר אמר בסיום: “דבר ראשון, תודה לכל החיילים ששומרים עלינו. בזכותם הצלחנו להתאמן, בזכותם אנחנו חיים, בנושא השחייה - היה קשה, האימונים היו קצת שונים בגלל התקופה, שינוי עומסים, ישר התחלנו חזק. לא ידעתי לאן השנה הזאת תלך. הקהל פה מדהים והייתה לי תחרות טובה. שמח על השיא הישראלי ועל המדליה".
מליאר הוא אחד הכוכבים הגדולים של המשלחת בשנים האחרונות, עם שלל מדליות באליפויות העולם ואירופה. מדליות הזהב שלו בטוקיו היו ב-400 מ' חופשי ו-200 מעורב אישי, והוא מחזיק בשיא העולם ב-400 וב-800 מ' חופשי בקטגוריית S7. מארק ואחיו התאום אריאל (התחרה בשישי במשחה של דדאון ולא העפיל לגמר) לוקים מלידה בשיתוק מוחין, שאצל מארק מתבטא בשיתוק קל בצד שמאל של גופו. בהמלצת האורתופד הגיעו התאומים לטיפול הידרותרפי במועדון איל"ן חיפה, ובמהלכו אריאל ומארק הציגו כישרון יוצא דופן. כעת, התאומים מקווים לחזור שניהם עם מדליות מפריז, כשלמארק עוד מחכים משחי 100 ו-400 חופשי ו-200 מעורב, ואריאל ישחה 50 גב ו-50 ו-200 חופשי.
