בסוף-השבוע נמנע באזור גוש עציון פיגוע תופת כפול, שמצטרף למלחמה שאסרו עלינו מחוללי הטרור בטול-כרם, בג'נין ובשכם.
הפרשנים מציעים להתמודד עם הפצצה האסטרטגית בגדה לפני שתיהפך לעזה. ואני שואל, כפי שהאמריקאים שאלו את מקבלי ההחלטות אצלנו בתחילת המערכה ברצועה: ומה אתם מתכננים ליום שאחרי המלחמה בגדה? היכן נקודות היציאה מהמלחמה הזו? מהו האופק המדיני שיאפשר לשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, לחיות אלה לצד אלה?
ההערכה שלי: נתניהו וסביבתו הפוליטית, שכוללת את סמוטריץ' ובן גביר, מתכוונים להשאיר אותנו זמן ממושך בגדה ובעזה. לא אתפלא אם בתוכנית שלהם מופיע גם טרנספר של הפלסטינים, או במילים מכובסות: "הגירה מרצון". אחר כך הם ישתלטו על שטחים נרחבים באזורים הללו, שיהיו ללא פלסטינים, ויקראו לזה "רצועת ביטחון".
בינתיים, שר הביטחון גלנט הציע להוסיף את החזרתם של תושבי הצפון לבתיהם לרשימת מטרות המלחמה - וחטף על כך. גלנט לא מרפה. הוא אמר לנתניהו גם שהדרישה שלו להישאר בציר פילדלפי תמנע חזרה של החטופים, וחטף גם על כך. זה המצב: הממשלה לא קשובה לדעות אחרות.
ראש השב"כ רונן בר התריע בשיחה עם נתניהו כבר ביולי 2023 על מלחמה, כפי שחשף ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" נדב איל. זו, למעשה, "ראיית הזהב" לאחריותו של נתניהו לאסון של 7 באוקטובר. עם זאת, מה עשה בר עם ההתרעה הזו? איפה הוא היה בלילה של 7 באוקטובר?
אבל עזבו את האזהרות וההתרעות, לא צריך ראיות נוספות לאחריותו המוחלטת של נתניהו למצבנו. בעיוורון מוחלט הוא הוביל את מדינת ישראל לסדרה של אסונות שהוא מכנה אותם "מלחמה על קיומנו". הוא היה הראש במשך שנים ארוכות - והוא אחראי. כל השאר הם פרטים שניתן להתווכח עליהם.
השנה לא הגעתי לבקר את הוריי ואחי בבית הקברות בדרום. יצאתי לדרך, אבל הפקקים והברדק בכבישים החזירו אותי הביתה. ברדיו שמעתי את שירו של יהונתן גפן "מי מפחד מגברת לוין", וחשבתי: זה מתאים למירי רגב, "מה יש לך, שאף אחד לא מבין?".
מה יש לך, גברת רגב, שאת שנושאת בתואר שרת התחבורה ולא פותרת שום בעיה שתוקעת אותנו בשעות מעיקות בכבישים העמוסים לעייפה. רגב מעדיפה להתעסק בטקסים, אבל היא צריכה לשחרר אותנו מהניסיון לצבוע את זיכרון האסון בצבעים שמתאימים לנתניהו, ולהתעסק בענייני התחבורה. גם אם אנחנו לא היהלומים שלך, מגיע לנו להגיע למחוז חפצנו.
בגדה חיים קרוב ל-3 מיליון פלסטינים. שאלה לכל אלה שמבקשים להחליף את נתניהו: מה ההסדר שאתם מציעים לאזור הזה? מדוע אתם משאירים לנתניהו לשחק במגרש כאילו אין אף אחד מולו בשער?
לאחרונה פורסם בעברית "אפקט הפרפר", ספרו האחרון של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, המשורר המזוהה ביותר עם הגעגוע של עמו למולדת. בספר תמצאו שורות שמצביעות על רצון להתפייסות, ועל הסיכוי לכינונה של מדינה פלסטינית: "נהיה לעם, אם נרצה כשנבין שאיננו מלאכים ושהרוע איננו ייחודי לאחרים. נהיה לעם כשלא נפצח בתפילת הודיה למולדת הקדושה כל אימת שהעני מוצא את לחמו... נהיה לעם כאשר נכבד את הדברים הנכוחים, אבל גם את המשגים".
בגדה חיים קרוב ל-3 מיליון פלסטינים. שאלה לכל אלה שמבקשים להחליף את נתניהו: מה ההסדר שאתם מציעים לאזור הזה?
