שורה של החלטות, ולמעשה, כל ההחלטות, בכל הסוגיות שעל הפרק, מעידות על כך שנתניהו לא רוצה ניצחון ולא הכרעה. רק מלחמה ללא הפסקה. אם היו סימני שאלה בדבר, הם הסתיימו.
נתחיל עם ציר פילדלפי. ביום חמישי יזם נתניהו מחטף החלטה נגד יציאה מהציר. זו החלטה שעומדת בסתירה להצעה שהגיש נתניהו לאמריקאים ב-27 במאי, וביידן חשף ב-30 במאי. בסעיף 15 לאותה הצעה נאמר שכבר בשלב השני תהיה "נסיגה מלאה של הכוחות הישראליים מרצועת עזה". נתניהו התפתל בעניין הפסקת הלחימה. הוא גם לא רצה לחשוף את המסמך לשרי הממשלה. אבל שני מקורות בכירים אישרו אתמול ל"ידיעות אחרונות" שהמסמך שהודלף הוא אכן הצעת נתניהו ככתבה וכלשונה.
ובכלל, כאשר הגיש נתניהו את ההצעה, רוב ציר פילדלפי כבר היה בידי ישראל, והוא הושלם יומיים לאחר מכן, ב-29 במאי. כך שברור ש"הנסיגה המלאה" שהציע נתניהו כוללת הכל. גם את ציר פילדלפי. כך שלא הייתה שום סתירה בין הצעת נתניהו לעמדת כל ראשי מערכת הביטחון בעניין ציר פילדלפי. הרי גם הם טוענים שאפשר לחזור לשם לאחר שחרור החטופים, ככל שיהיה צורך. אבל מי הם ומה הם שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ, שהעזו להיצמד להצעה שהגיש נתניהו עצמו.
“זה לא מעניין אותי”, אמר נתניהו למשפחות שנפגשו איתו, על עמדת ראשי מערכת הביטחון. חיילים נהרגים ונפצעים. החטופים גוססים. עוד גופות הוחזרו אתמול. לא ברור בכלל כמה בחיים. ישראל נשחקת. חסרים חימושים. השפל המדיני רק הולך ומחמיר. עשרות אלפים עדיין פליטים בארצם. אלפי תלמידים ללא מסגרות. עסקים מתמוטטים. הצפון בקריסה וישראל כולה בדרך לשם. אבל זה לא מעניין אותו – משום שהוא רוצה מלחמה.
הפרסום של עמית סגל מיום שישי, על כך ש”ישראל מתכננת להישאר בעזה בדור הקרוב” הוא עוד סימן באותו כיוון, ונדמה שברור ש”המקור הבכיר” הוא שהעביר את המידע. גם עדותו של אלוף במיל’ יצחק בריק, שמאז תחילת המלחמה נפגש עם נתניהו שש פעמים, מבהירה עוד יותר את הנוסחה. נתניהו, כך בריק, יודע שאפשר לסגת מציר פילדלפי. הרי זה בדיוק מה שהופיע בהצעת נתניהו. אבל הקואליציה חשובה יותר. לא המדינה. ולשם כך יש צורך במלחמה ללא הפסקה. לא בדיוק מלחמה. אבל מלחמת התשה.
זו שגרה שכולה חרפה. מלחמה על אש קטנה. והעיקר שיש מלחמה. תמשיכו, תמשיכו, אמרה להם ישראל. כלומר, ראש ממשלת ישראל. בקצב הזה הוא עלול לכעוס עליהם אם לפתע הם יפסיקו
לישראל הייתה הזדמנות למכה קשה ומוצדקת לחיזבאללה, אבל נתניהו החליט על מכה קטנה ומאוד מדודה. עברה יממה ושיגור הרקטות והכטב"מים לצפון התחדש, כאילו כלום. יישובי ותושבי הצפון, עוד מעט שנה, הפכו לברווזים במטווח. וגם הם לא מעניינים את נתניהו, שחזר ל"הסכמה על גבולות הגזרה".
זו שגרה שכולה חרפה. מלחמה על אש קטנה. והעיקר שיש מלחמה. תמשיכו, תמשיכו, אמרה להם ישראל. כלומר, ראש ממשלת ישראל. בקצב הזה הוא עלול לכעוס עליהם אם לפתע הם יפסיקו.
אפשר היה לטעון שנתניהו לא רצה להרגיז את האמריקאים עם מכה רצינית יותר. ואכן, יש צורך בתיאום עם מי שהציבו כאן מטרייה חסרת תקדים של הגנה והרתעה. אבל בהתחשב בעובדה שדווקא בעניינים החשובים יותר, כמו ברית הגנה אזורית וכמו ציר פילדלפי, נתניהו מצפצף על האמריקאים – אין מה לטעות. נתניהו רוצה מלחמה ללא הפסקה על אש קטנה.
זה מחמיר את מצבנו הביטחוני: ישראל לא מאיימת על איראן, שמאיימת להשמיד את ישראל. הרי ההתקפה האיראנית בליל 13 באפריל הייתה עילה למלחמה. אבל בהתאם לאסטרטגיה של לא לניצחון ולא להכרעה, קיבלנו תגובה קטנה. מדודה. מגוחכת. ישראל איבדה את כושר ההרתעה. ובמקום שאיראן תרעד מפחד, זו ישראל שכבר שבועות ארוכים ממתינה למהלומה, משום שההמתנה היא-היא האסטרטגיה. המתנה שכולה התשה, בעיקר כדי להימנע מהכרעה. כך מול חיזבאללה, כך מול איראן, כך מול חמאס. הכל כדי לשמר את האסטרטגיה של מלחמה על אש קטנה.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזינניח לכישלונות האסטרטגיים עד 7 באוקטובר. לא רק נתניהו אשם. אבל לנוכח כל מה שקרה מאז – נתניהו הוא כישלון מהלך. הרי המדיניות שלו דירדרה את ישראל לשפל החמור בתולדותיה. ב-7 בפברואר, בדיוק ארבעה חודשים לאחר שהחלה המלחמה, הצהיר נתניהו ש"הניצחון המוחלט במרחק נגיעה". מאז עברו שבעה חודשים. יש לו מושג על מה הוא מדבר?
ישראל נמצאת בימים הרעים והרעועים ביותר שלה מאז מלחמת השחרור. גם סינוואר, אסור להכחיש, רוצה מלחמה ללא הפסקה, משום שהפגיעה בישראל רק הולכת ומחמירה. נתניהו מספק את הסחורה. אפשר להשיג שינוי אסטרטגי. אפשר ליצור ברית אזורית. אפשר לצרף את סעודיה להסכמי אברהם. אפשר לשחרר חטופים בהתאם להצעת נתניהו עצמו. אפשר ליצור חזית משותפת נגד איראן. אבל נתניהו במקום אחר. הוא יעשה כל מה שינציח את הקואליציה. מלחמה ללא הפסקה וללא הכרעה. ולעזאזל המדינה.
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.24
