מדליית הזהב של החותרת מורן סמואל הגיעה אחרי בוקר קשה מאוד. לפני הזינוק למקצה ל-2,000 מטרים, התקבלה הבשורה על הירצחם ומציאתם של ששת החטופים, ומאוחר יותר על הפיגוע בו נהרגו שלושה שוטרים. סמואל, ואחריה שחר מילפלדר וסלאח שאהין, הצליחו לשלוח מפריז לישראל קרן אור שהקלה לדקות ספורות על הלב השבור.
סמואל, שקבעה זמן של 10:25.40 דקות, שרה בדמעות את ההמנון. לאחר מכן היא סיכמה: "השנה הזאת היא כל הזמן שמחה מהולה בעצב. אם הייתי יכולה עכשיו והיה לנו זמן, אז הייתי פשוט שותקת דקה שלמה, דקת דומייה, אחרי כל מה שקרה, גם במשלחת שלנו (עם מות אביו של נדב לוי, שחקן הבוצ'ה, ס.א) וגם בארץ. אני באתי עם איזו מנטרה למשחקים האלה, אמרתי לעצמי 'תאמיני בעצמך, תהיי מפוקסת וזה יהיה שלך', וכשהגעתי לפה בבוקר התחלפה לי המנטרה - אמרתי לעצמי 'מורן, זה בזכות, זה בגלל וזה למרות', וככה נכנסתי לסירה שלי ועשיתי את המקצה הזה. זו פריבילגיה להיות כאן, בבועה הזו של המשחקים הפראלימפיים, לסיים את זה עם מדליית הזהב ולצרוח את ההמנון מתוך הבטן שלי ובאמת מהנשמה, זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים שלי".
"בכי בלתי נשלט"
בשונה מהמשחקים הפראלימפיים בריו 2016 ובטוקיו 2020, שנגמרו עם ארד וכסף בהתאמה, כאן סמואל הגיעה כמועמדת מובהקת לזהב, בטח אחרי שסיימה במקום הראשון את המוקדמות ביום שישי עם שיא משחקים. בגמר, היא לא הותירה מקום לספק, הסתערה קדימה במים, פתחה פער מיריבותיה ולא נתנה לאף אחת להתקרב. בגיל 42, היא סוף-סוף אלופה פראלימפית, ואין ראויה ממנה אחרי קריירה מדהימה באיכותה שכללה גם זכייה באליפות העולם.
"סוף המקצה היה קשה בטירוף מבחינת התנאים", הודתה סמואל, "היו הבדלים מטורפים בין החצי הראשון לחצי השני מבחינה טכנית. היה קשה, הייתה רוח חזקה, אבל בראש שלי פשוט התמקדתי בכל מכה, ואמרתי לעצמי: 'עד שאני לא שומעת את הביפ של הסוף, אני לא עוצרת, לא מעניין אותי שום דבר'. ובשנייה שחציתי, פשוט התפרקתי, פרצתי בבכי בלתי נשלט. פחדתי שאני לא אצליח לשיר את ההמנון, אבל זה קרה בסופו של דבר".
סמואל שיחקה בעבר בנבחרת ישראל בכדורסל, שירתה בצה"ל על תקן ספורטאית מצטיינת ובהמשך השתתפה עם נירוסופט כרמיאל במשחקי גביע אירופה – אבל בגיל 24 הכל השתנה. "הלכתי לישון ממש רגיל אחרי עוד אימון", היא סיפרה בעבר, "התעוררתי בבוקר עם איזשהו כאב גב מאוד קיצוני. בשפה המקצועית הוא נקרא שבץ. רוב האנשים מכירים שבץ מוחי, לבבי, והעניין הזה של שבץ בחוט השדרה הוא לא מוכר, מאוד-מאוד נדיר". זה היה מום מולד בכלי הדם בעמוד השדרה שלה שהתפרץ, והפך אותה למשותקת מבית החזה ומטה.
למרות שבמהלך תקופת השיקום שלה סמואל הספיקה להחל בהקמת נבחרת ישראל לנשים בכיסאות גלגלים, המחשבה על השתתפות במשחקים הפראלימפיים דרך החתירה קרצה לה, והחיבור שלה לענף היה מיידי. "היה לי רגע שאמרתי 'נגמרו לי החיים', והייתי צריכה לעשות את הסוויץ' בין 'נגמרו לי החיים' ל'נגמרו לי החיים כמו שהכרתי אותם', ויש המון אנשים שחייבים לעשות את הסוויץ' הזה, וזה לא פשוט", סיפרה סמואל. "הייתי חייבת כל הזמן לבחור לא לוותר לעצמי. להיות יותר חזקה מהתירוצים ויותר חזקה מהספקות".
בלונדון 2012 זה נגמר במקום החמישי, בריו 2016 עם ארד ובטוקיו 2020 עם כסף, כשבדרך היא מצטיינת בעקביות בתחרויות ברחבי העולם. אבל על הזהב היא כמעט ויתרה: סמואל חשבה לתלות את המשוטים אחרי טוקיו, ובינתיים נכנסה להיריון והביאה לעולם את רום בן השנתיים, ילד שלישי לה ולבת זוגה לימור גולדברג. בסופו של דבר, אהבת הספורט והחלום על ראש הפודיום היו חזקים מדי, וסמואל חזרה להתאמן שבועות ספורים אחרי הלידה. כעבור חמישה חודשים היא כבר זכתה במדליית כסף באליפות העולם. באותם ימים היא הבינה שזהב בפריז מול המשפחה הוא יעד בר-ביצוע.
"אין ספק שהילדים הם כוח העל שלי", אמרה אתמול סמואל אחרי שפגשה את המשפחה, כשעל צווארה המדליה החדשה. ועכשיו, אחרי אקורד הסיום היפה ביותר, היא מוכנה לפנות את הבמה: "לוס-אנג'לס 2028? ממש-ממש-ממש לא. הנה, פה אני מצהירה: עשיתי את שלי בספורט. עשיתי כל מה שאפשר ואני הכי מרוצה בעולם, ויאללה, שיבואו לרשת את מקומי".
חיבור מקצועי מושלם
בנות הזוג סמואל וגולדברג התגאו אתמול בהישג נוסף שעזרו להוביל להגשמתו. בהופעתם הראשונה במשחקים הפראלימפיים, שחר מילפלדר (26) וסלאח שאהין (41) זכו במדליית הארד במקצה הזוגי ל-2,000 מטרים עם 8:31.85 דקות. מבין שש המדליות של ישראל עד כה, זו הייתה המפתיעה ביותר בגלל חוסר הניסיון היחסי של הצמד בחתירה משותפת, אבל הם ניצלו את ההזדמנות עד הסוף.
ומה הקשר לסמואל וגולדברג? "לימור ממש שיגעה אותי כשהייתי בטיול בדרום אמריקה", סיפרה מילפלדר בחודש שעבר ל"ידיעות אחרונות", "היא לחצה עליי לחזור לארץ ולנסות את הענף. כשהגעתי, ראינו שאני בכיוון טוב והמשכתי עם זה". חלק מהאגן של מילפלדר הוסר בתיכון לאחר שנאבקה בסרטן עצמות נדיר, ובתור שחקנית כדורסל, היא שמחה על ההזדמנות להגשים את עצמה למרות הנכות.
שאהין (41) הדרוזי, לוחם צנחנים בעברו, נפצע קשה ב-2005 בקרב עם מחבלים במעבר קרני שעל גבול עזה, שם עבד כמאבטח ברשות שדות התעופה. הוא הצליח לחסל שלושה מהם, אך ספג ארבעה כדורים ברגל שמאל. עם השנים הוא מצא את עצמו בחתירה – נוסע מדי יום עוד לפני הזריחה משפרעם למרכז דניאל בת"א – ובמשך חודשים ארוכים חיכה לשותפה שתתאים לסירה הזוגית. מילפלדר הגיעה, והחיבור המקצועי היה מושלם.
"עבדנו קשה במשך שנתיים כדי להגיע למעמד הזה, ועמדנו בזה כמו שצריך", אמר שאהין לאחר הזכייה. "הבוקר היה ממש קשה, עם כל מה שקורה במדינה לצערנו בתקופה הזאת. לקחתי את עצמי בידיים ואמרתי שחייבים לתת אור בקצה המנהרה, לפחות להביא כבוד למדינה ברגעים הקשים האלה, ועשינו את זה".
"בכיתי כשקמנו לבשורות הקשות", הוסיפה מילפלדר, "ועכשיו אני בוכה בזכות הבשורות הטובות. אני באמת שולחת את החיבוק הכי גדול שאני יכולה למשפחות של החטופים ולכל אזרחי מדינת ישראל. זה בשבילכם".
שמוליק דניאל היה קרוב לעוד מדליה בחתירה, אך סיים רביעי.
דדאון ממשיך לזהור
אחרי הזכייה במדליית הזהב ב-100 מטר חופשי ביום שישי, עמי דדאון הביא למשלחת את המדליה השישית שלה בפריז, הפעם כסף במשחה 150 מטר מעורב אישי. עד שהגיע לסגנון החתירה החזק שלו, והאחרון במשחה, הפער שנוצר מהמקום הראשון כבר היה גדול מדי, אבל הוא הבטיח מדליה אישית חמישית במשחקים הפראלימפיים, כולל שלוש בטוקיו. אחרי מדליית הארד ב-100 מ' גב, מארק מליאר סיים חמישי ב-200 מ' מעורב אישי.
