"כמו משפחת שכול בהמתנה"
עופרי ביבס, אחותו של החטוף ירדן ביבס
"מה שהתרענו ופחדנו ממנו כל כך התרחש. הפחד שהלחץ הצבאי יוביל לרצח חטופים מלווה אותי מתחילת המלחמה. לכן אני מסתובבת חודשים בתחושת חשש גדול שהדפיקה בדלת תגיע גם אלינו, כמו משפחת שכול בהמתנה. חמאס אמנם ירה את הירייה, אבל את האקדח הצמידו לראשם ראש הממשלה והממשלה בכך שטירפדו עסקאות ובעקבות ההחלטה בקבינט לתעדף את ציר פילדלפי על פני הסכם להשבתם. אני רואה בהם אחראים, הדם על ידם״
"החשש מדיר שינה מעיניי"
דני מירן, אביו של החטוף עמרי מירן
"התחושה שלי איומה. החזירו שישה אנשים שהיו בחיים בתוך ארונות. החשש שלי שגם הבן שלי יחזור אליי בארון מדיר שינה מעיניי. אני חוזר ואומר ומדגיש: יש למהר ולעשות עסקה. אנחנו חייבים להביא אותם כבר הביתה"
"אי-אפשר להכיל יותר"
עילי דוד, אח של החטוף אביתר דוד
"קמתי לבוקר שחור מזה הרבה זמן. השתדלנו להיות ממלכתיים, אבל אי-אפשר להכיל יותר את הסיפור הזה. יש שם אנשים חיים שמתים. שנרצחים. זה יכול היה להיות כל אחד מאיתנו. לא מעניינים אותי כל חילוקי הדעות האלה. הם משחקים פוליטיקה. הם מושכים את הזמן. לא אכפת להם אם החטופים מתים או חיים"
"הכאב והאימה מפלחים את הגוף"
עינב מוזס אורבך, כלתו של החטוף גדי מוזס
"זו הוכחה כואבת לכך שהלחימה מסכנת את חיי החטופים והממשלה מפקירה אותם למותם. אנחנו זועמים, הכאב והאימה מפלחים את הגוף. ראש ממשלה וממשלה שמבחינתי הם שותפים לפשע ולרצח הנתעב כיוון שלא מנעו אותו. זה שיא ההפקרות. חמאס כיוון לחטופים את האקדח לראש, אבל נתניהו קושר אותם שם חזק-חזק ולא מאפשר להם להינצל. הוא מר הפקרה ומר מוות"
"לשים סוף לאסון הזה"
שרון שרעבי, אח של החטופים יוסי שרעבי ז"ל שנרצח בשבי חמאס ואלי שרעבי
"אני פונה אליכם ומדבר מדם ליבי. כבר 11 חודשים שאחינו ובנינו חטופים ונמצאים בשבי חמאס, אנחנו יחד חייבים לשים סוף לאסון הזה. זה לא עניין של ימין או שמאל, זהו צו השעה להצלת חיים. משפחות החטופים מבקשות היום מכם להצטרף אלינו בזעקה ממספר מוקדים בארץ, כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות לפעול עכשיו להצלת נפשות ולהצלת התקווה בלב הפועם שלנו. זו המחויבות האישית של כל אחד מאיתנו והמחויבות הלאומית של מנהיגי ישראל"
"מדיניות הממשלה הרגה אותם"
מרב סבירסקי, אחות של איתי סבירסקי ז"ל שנרצח בשבי חמאס
"חיי אדם הפכו פה לכל כך זולים, חסרי חשיבות. אסור לקבל זאת. אסור. שישה אנשים, צעירים, ששרדו יותר מעשרה חודשים בתנאים נוראיים, אינם. אותם כבר אי-אפשר להציל. הכל היה יכול להיות אחרת אם הממשלה הזו והעומד בראשה היו בוחרים להציל חיים. שלא תטעו, אמנם היד על ההדק הייתה של מחבלי חמאס, אבל מה שהרג אותם הייתה המדיניות של הממשלה שלנו והעומד בראשה, מר הפקרה, שבחרו בציר פילדלפי על פני חייהם של החטופים"
"יש רגעים שגם אין בהם תקווה"
גל דלאל, אחיו של החטוף גיא דלאל
"בוקר כל כך קשה. אני גמור כבר. עוד ועוד חדשות רעות. כלום לא משתנה פה, מרגיש שהממשלה ויתרה עליהם. אין כוח, יש רגעים שגם אין בהם תקווה. יש תחושה מתסכלת מאוד, שאין לנו כבר יכולת להשפיע"
"הקבינט לא קידש את החיים"
ענת אנגרסט, אמו של החייל החטוף מתן אנגרסט
"כבר בחמישי שמענו שהקבינט הכריע ולא קידש את החיים, אלא ממשיך לשפוך דם. כמות החטופים שניצלו באמצעות מבצע חילוצים - 8, לעומת 21 או 22 שנהרגו בשבי מאש כוחותינו או בידי האויב. שעון החול שדיברו עליו הורג אותם. הבן שלי נמק שם בגיהינום. חייל שנלחם על הגנת המדינה. יש לו חוזה עם מדינת ישראל והחוזה הזה הופר, הוא נהיה חד-צדדי. סליחה, מתן שלי, שגידלתי אותך על ערכים שהמדינה לא מקדשת"
"איך אפשר להסתכל לילדינו בעיניים"
עדה שגיא, שחזרה משבי חמאס לאחר 53 ימים
"הימים נוקפים. עוד מעט שנה. כמי שהייתה בשבי רק 53 ימים, אין לתאר מה עובר על כל אחת ואחד מהחטופים. הפחד, האימה מכל רגע, מכל שנייה, לא מרפה. אבל אפשר היה להחזיר כל כך הרבה מהם בחיים לו מישהו שם למעלה היה מתעשת ואומר: החטופים קודמים לכל. איך אפשר להסתכל לילדינו ולנכדינו בעיניים ולהגיד להם, מדינת ישראל עושה הכל. כל יום שעובר מדגיש את חשיבותה של עסקה עכשיו, כי היא על עתידה של המדינה, על עתיד ילדינו ונכדינו. אזל הזמן לכולנו"
"הפקרות בלי נתפסת"
גיל אליאס, קרוב משפחה של אברה מנגיסטו
"בלתי נתפס איך אפשר להמשיך להפקיר את החטופים והחטופות. אין לי מילים לתאר את הכאב העצום ואת הצער העמוק שאני חש. בתוך כל הכאב והצער אנחנו נערכים לציון עשר שנים של הפקרה והזנחה של אברה מנגיסטו. הלב שלי עם המשפחות - אין מילים לנחם. הלב כואב"
