יום אחד ייצאו מציר פילדלפי, ויגידו שעכשיו אפשר, אחרי שטיהרנו והרסנו ועשינו ושינינו את המשוואה בפעם המיליון. אבל אז כבר לא יהיה את מי להחזיר, הילדים של כרמל והירש ואורי ועדן ואלמוג כבר לא ייוולדו, הילדים של אלכס יישארו יתומים ומתגעגעים לנצח, הנשיקות והחיבוקים ישובו ריקם. על ציר פילדלפי עוד נאבד חיילים, אולי אחדים, אולי עשרות, הרבה יישארו נכים בגופם או בנפשם לנצח. מאות משפחות יתפרקו. זאת יכולה להיות המשפחה שלכם, זו יכולה להיות גם המשפחה שלי.
על ציר פילדלפי שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו.
בזוכרנו את מדינת הנס שהוקמה כאן על ערבות הדדית, על שבת אחים גם יחד. במלחמה הבאה לא ימהרו להסתער ולהסתכן. כן מפקירים פצועים בשטח, הערכים בחסות הממשלה שונו. לא עוד שבת אחים, אם כי טובת הבייס או החשש ממנו. חולון לא שובתת, גבעתיים כן. פרודים.
יש האומרים שהעולם המערבי עומד על שלושה דברים: רעיונות יווניים, ביצועים רומאיים וערכים יהודיים. זו מתנתנו לעולם. מוסר. ערכים. בשכונה הקשה שלנו, מה שמחזיק אותנו הוא ההון האנושי שלנו. אין לנו נפט או זהב, בקושי גשם יש פה. יש לנו רק זה את זה, עולם ומלואו של עם שידע לקדש חיים כשאנשים אחרים עוד לא הבינו את המשמעות שלהם. היינו לעם הספר כי הפכנו בזכות ספר למגדלור של הוראות הפעלה אנושיים. בשיר הפתיחה של "כנר על הגג" אומר טוביה החולב: "בזכות המסורת שלנו הצלחנו לשמור על שיווי המשקל שלנו בעולם: מה לאכול, איך לישון, מתי לעבוד".
אנחנו חפצי חיים, אין לנו עניין בעולם הבא. העולם היחיד שקיים הוא פה עכשיו. "למען יאריכון ימיך על האדמה", גומל הדיבר החמישי על כיבוד הורים. על האדמה כאן ועכשיו, לא בגלגול הבא. לציר פילדלפי לא יהיו נכדים, מר פילדלפי לא יביא לנו את שמואל הנביא הבא וגם לא את מארק צוקרברג הבא. ציר פילדלפי, יודע כל מי ששירת בעזה, הוא ציר של מי שחפץ במוות.
אני לא חושבת שמי שחושש מעסקה הוא אדם מתועב וערל לב. זה מפחיד, כולנו חוששים. אנחנו לא יודעים מה צופן העתיד והדם של מי סמוק יותר. אנחנו יודעים מי הם אחינו ואחיותינו בבור. וכל מי שלא יוצא מגדרו להשיבם, הרי שהוא מפקיר את הערכים שעליהם נבנתה הארץ הזו. אם לא נהיה ראויים לפיסת האדמה הזו, לא נהיה כאן. נישא חטא קדמון עד שיאכל אותנו מבפנים. על החטא זה אנחנו כבר משלמים, ונשלם הרבה יותר אם לא נעשה את הדבר הנכון והצודק. להחזיר את כולם הביתה עכשיו.
