אלפי אנשים ליוו אתמול את הירש גולדברג-פולין בדרכו האחרונה בהר המנוחות בגבעת שאול, בירושלים. דגלי ישראל וחולצות אדומות של הפועל ירושלים, הקבוצה אותה אהד כל כך, שטפו את הרחובות. "במשך החודשים האלו דאגתי לך", ספדה לו אמו רייצ'ל בדמעות, "התגעגעתי, עכשיו אני לא צריכה לדאוג יותר. עכשיו לנצח תהיה ילד יפה".
"הירש, אני מצטער, אנחנו מצטערים. אנחנו נכשלנו, לא אתה", ספד לו אביו ג'ון, "אתה היית דוחף חזק יותר, ואנחנו נדחוף כדי שהמוות שלך ושל כל החיילים לא יהיה לשווא. נחזיר הביתה את החטופים הנותרים. החיים שהיו לנו איתך היו ברכה ועכשיו נעבוד כדי שהמורשת שלך תהיה ברכה. אני אוהב אותך", אמר.
"איך מכל האמהות בעולם זכיתי במתנה יפה כמו הירש?" שאלה אמו מעל קברו, "אני מכירה תודה לאלוהים, במשך 23 שנים הייתה לי פריבילגיה להיות אמא של הירש, אפילו שרציתי שזה יהיה ליותר זמן". היא פנתה לבנה, ואמרה: "במשך החודשים האלו דאגתי לך. התגעגעתי. עכשיו אני לא צריכה לדאוג יותר. עכשיו לנצח תהיה ילד יפה".
אחותו ליבי ספדה לו בדמעות: "אני לא אהיה אותו הדבר בלעדייך. לעולם לא אמצא את המילים שיתארו את השבר שנוצר בתוכי. היית ילד של אור, של אהבה, של צניעות ושל שלום. היה משהו מיוחד בנוכחות שלך, סליחה שלא הספקתי לומר לך שלום". אחותו אורלי המשיכה ואמרה, "משהו ממני מת אתמול, ברגע אחד זה נגמר. מצד אחד אתה לא איתנו כבר שנה, אבל מצד שני ברגע אחד הכאב הפך להיות חד יותר. הערצתי אותך".
נשיא המדינה יצחק הרצוג הגיע בהזמנת המשפחה, נשא דברי הספד ואמר "מוטלת על מדינת ישראל משימה דחופה ומיידית. על מקבלי ההחלטות לעשות כל שניתן, בנחישות ובאומץ - להציל את מי שעוד ניתן להציל, ולהשיב את כל בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו".
חבריו בקהילת אוהדי הפועל ירושלים ספדו לו: "התאהבנו בך כילד צעיר ביציעים. גדלנו והתבגרנו לצידך. כמה אתה חסר לנו, תודה שהיית פה ללמד אותנו ולחלוק איתנו את טוב ליבך. עשינו הכל למען השחרור שלך. סלח לנו שלא הצלחנו במשימה הגדולה שלנו. נותר לנו לרפא את החברה שלנו, לאסוף את השברים של הלב להיות פה בשביל אורלי וליבי ובשביל ההורים המדהימים שלך".
