את האהבה החריגה לניק קייב בישראל אין צורך להציג, אבל נדמה שבשנים האחרונות היא קיבלה ממד נוסף ושונה: זאת לא רק העמדה העקבית נגד תנועת החרם - אותה אישרר השבוע תוך העמדת רוג'ר ווטרס הנקלה במקומו - אלא התחושה שהוא מבין משהו עמוק ואמיתי על תקופה של יגון וכאב אינסופיים. "זה היה לילה ארוך, אולי שבוע, אולי שנה", הוא מקונן ב-Long Dark Night הנפלא מהאלבום החדש שלו, Wild God. בסשן אינטימי של שאלות ותשובות שערך בלונדון ערב צאת האלבום, קייב ידע שלעולם ייאלץ להסביר במילים כאלה ואחרות, איך ממשיכים אחרי הלילה הארוך של חייו - אובדן שני בנים. במבוכה ניכרת - שלא פוגעת בערימות הכריזמה שהורעפו בצורה לא הגיונית על אדם אחד - הוא הסביר שכשהוא שר באלבום "כולנו חווינו יותר מדי צער, הגיע הזמן לאושר", הוא לא מתכוון שהצער נעלם, אלא שאין אלא להכיר בקיומו - ואחר כך אולי אפשר להרים קמעה את הראש. באותן שעות, פחות או יותר, נחרץ גורלם של ששת החטופים. הלילה הארוך והאפל שלנו מסרב להיגמר.
מנויים
ערוצי ynet
ערוצים נוספים
פנייה לכתב/ת
לכתבה זו לא התפרסמו תגובות, היו הראשונים להגיב
תגובות
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
