תלמידי התיכון של ישראל נמצאים בקונפליקט: מצד אחד, אין דבר מהנה יותר מימי חופש לא צפויים. מצד שני, כשחושבים על כך שצריך בשלב כלשהו להשלים את החומר שלא נלמד באותם ימים – ה"עסקה" פתאום פחות קורצת.
"תחזרו כבר ללמד", מבקשת שני טוהר עטיה, שאמורה הייתה להתחיל את כיתה י"ב בתיכון גינזבורג ביבנה, "משרד החינוך וארגון המורים יכולים להמשיך לריב ולנהל משא ומתן גם כשיש לימודים". היא מודה ש"לאורך התיכון לא ממש השקעתי, אבל לקראת י"ב החלטתי להיות הכי רצינית, ממש ללמוד בשנה האחרונה שלי בתיכון. השביתה הרסה לי הכל. זאת הפעם הראשונה שאני פשוט מאוכזבת שיש שביתה. יש לי השנה שבע בגרויות ולהחסיר חומר זה גרוע מאוד".
את ימי החופש שנכפו עליה היא מעבירה בעבודה במפעל של אבא שלה בקריית-מלאכי, "היירקופ", שם מייצרים מוצרי קוסמטיקה. מי לדעתה צודק בסכסוך? "אני כועסת על שני הצדדים", היא אומרת, "אחת המורות הסבירה לנו ששר החינוך רוצה להכניס חוזים אישיים. זה ייצור דמורליזציה בחדר המורים כי תתחיל תחרות מי מרוויח יותר. החינוך גם יפסיק להיות ממלכתי ויהיה פונקציה של כסף. מנגד, צריך פתרון למורים אדישים וגרועים ששום דבר לא מעניין אותם, ושתהיה דרך לפטר אותם. אבל בכל מקרה, התחושה היא שגם בשנה קשה כזאת התלמידים לא מעניינים את השר קיש ואת המורים. זה עצוב".
גם שחר חרמוני (16) מעין יהב, שעלה השנה לכיתה י"א בתיכון שיטים "דרכא" שבערבה התיכונה, היה מוותר על ימי החופש. "כיתה י"א זו השנה הכי עמוסה שיש", הוא מסביר, "אנחנו מקווים ששני הצדדים יפסיקו את השטויות שלהם. יש לנו המון בגרויות והמון חומר ללמוד. בסופו של דבר השביתות האלה פוגעות רק בנו, התלמידים. ועוד ראינו שהוסיפו לנו חומרי לימוד חדשים במתמטיקה. אין לנו הקלות. אנחנו חייבים להתחיל ללמוד". מה הוא עושה בינתיים? "הולכים לבריכה במושב או סתם מסתובבים", מספר חרמוני, "בקיצור, ממשיכים את החופש הגדול".
נועם גמזו, במקור מקיבוץ כפר סאלד הסמוך לגבול לבנון, עלה לכיתה י"א בתיכון קציר בחולון. "אני מרגיש שכל החיים שלי השתנו בשנה אחת", הוא מספר, "בעבר לא הייתי אפילו יכול לדמיין מציאות שכזו – בלי הבית, בלי בית הספר, בלי כל החיים שאני מכיר, לגור בעיר זרה – ועכשיו עוד יש שביתה. כתלמיד, ברור שאני רוצה כמה שיותר חופש, אבל מצד שני זו כיתה י"א ויש המון לחץ, בגרויות וחומר לימודי להספיק. ברור לי שכל יום לימודים שנפסיד – אנחנו נשלם על זה וניפגע כי יהיו פערים שנצטרך להדביק ולא בטוח שיהיה מתי. אני מבקש מארגון המורים שינסה גם לחשוב עלינו, התלמידים. גם אם הם צודקים, אנחנו אלה שניפגע מהמאבקים שהם מנהלים למען עצמם".
“כתלמיד, ברור שאני רוצה כמה שיותר חופש”, אומר נועם גמזו, “אבל מצד שני זו כיתה י”א ויש המון לחץ, בגרויות וחומר לימודי להספיק. ברור לי שכל יום לימודים שנפסיד – אנחנו נשלם על זה. יהיו פערים שנצטרך להדביק ולא בטוח שיהיה מתי”
