כשמנור סולומון טוב, הוא נראה שייך לטופ העולמי. לא בוסרי כמו אוסקר גלוך, אין דברים שצריך ללטש, מדובר בשחקן עם כישרון-על שטרם נראה בישראל. כשהוא עם הכדור כל היציעים משתתקים, עוצרים את הנשימה לקראת המהלך הבא. שעה וקצת בבכורה שלו בלידס והאוהדים מאוהבים בו מעל הראש, וכידוע אוהדים ותיקים הם המבינים הכי גדולים בכדורגל. אי אפשר לבלף אותם.
נכון, הוא ירד לליגת המשנה, אבל היו לו הצעות מליגות בכירות שהיו מסובבות לכל שחקן את הראש - והוא בחר להישאר באנגליה. כמו המשחק שלו, לכל דבר שהוא עושה יש מטרה ואין פעולות מיותרות - גם הדריבלים שלו מאוד תכליתיים. המטרה היא לחזור לפרמייר-ליג כמה שיותר מהר, וליגת המשנה היא מקפצה מצוינת. רק בקיץ הנוכחי לידס מכרה שחקנים בעשרות מיליונים, והיא לא עלתה ליגה. כלומר, בכדורגל האנגלי לוקחים את הליגה הזאת ברצינות.
נבחרת ישראל צריכה את סולומון חד, הרבה יותר ממה שלידס צריכה אותו. התלות בו היא מוחלטת, רק אם הוא יהיה ממש-ממש טוב יש סיכוי להוציא משהו מהבית הזה בליגת האומות. רק הוא מסוגל ליצור איומים משמעותיים על הנבחרות הללו, ואולי נרגיש לכמה דקות שאנחנו באמת שייכים לדרג א׳ באירופה (אנחנו לא).
רק מנור יכול לגרום לנו להרים את הראש אחרי המפלה מול איסלנד. אין מישהו אחר. גלוך הוא כישרון גדול, אבל יש לו הרבה מה לשפר והוא נוטה להיעלם. ענאן חלאילי עבר רק עכשיו לאירופה, ודור תורג׳מן עדיין במכבי ת״א.
הבישול בבכורה בלידס חייב לסמן משהו לקראת ההמשך, משהו חייב להתפרץ שם. הוא מסוג השחקנים שממלאים אותך באופטימיות שהכדורגל לא התקלקל. הוא גם עושה רושם של בחור טוב, מישהו שכיף להיות בעדו. אין לנו ברירה אלא ממש לרצות שיצליח. כי בלעדיו, כמו שכבר ראינו בעבר, אין לנו סיכוי אפילו מול נבחרות קטנות יותר. רק שיהיה כשיר.
