הפעוטון המכונה "שש עם עודד בן עמי", נפתח אמש ב"בדיקת עובדות" של המגיש לנאומו של ראש הממשלה שלשום. כנראה שהנחת המוצא היא שהצופים והצופות טרם נחשפו לפורמט החדשני והמורכב – יש עובדות ובודקים אותן - ועל כן הם זקוקים להרצאת מבוא. אפשרות אחרת היא שבן עמי בטוח שהוא פונה לתינוקות, מה שמסביר מדוע הוא מקפיד לדבר כאילו הקהל בבית עדיין מסוגל לעכל רק גרבר.
אלא שאז פתח בן עמי במלאכה עצמה, שמבחינתו כוללת חזרה על נקודות שהושמעו בכל מקום מהרגע שהסתיימה מסיבת העיתונאים. אולי כשקוראים לזה "בדיקת עובדות" ומזכירים שככה נוהגים לעשות באמריקה, זה מותיר רושם עז יותר על ההדיוטות שיושבות בבית ופיספסו את כל 500,000 הפעמים שבהן הוזכר/נכתב/נאמר/נצעק שנתניהו לא התעקש על ציר פילדלפי במשך חודשים ארוכים. כמו כן, הטענה של בן עמי נגד המפה שבה לא הוצג קיבוץ ניר עוז היא אפילו לא "בדיקת עובדות" אלא פשוט ביקורת (מוצדקת).
בדיקות עובדות, כפי שהדגים רביב דרוקר ב"אזור מלחמה" ברשת, זה להצביע למשל על כך שנתניהו חירטט את הציבור, המציא כשאמר ש"במלחמה נגד ציר הרשע...הצבנו ארבע מטרות" (בקבינט נקבעו שלוש) וקבע שאחת מהן היא "להשיב בבטחה את תושבינו בגבול הצפון" (כל המטרות עסקו בעזה). מצד שני, דרוקר לא טרח להסביר מה זה "בדיקת עובדות", אז אולי אף אחד לא הבין מה הוא רוצה.
בהמשך הערב הציגו הח"כים בני גנץ וגדי איזנקוט את גרסתם לבדיקת העובדות בנאום נתניהו. הם אפילו הביאו מפה כמוהו, אבל בניגוד אליו השאירו את הכריזמה והרגש בבית. גנץ אפילו נזקק לשאלה כדי להזכיר שהוא עבר לקיבוץ יד מרדכי, פרט אלמנטרי כשעוסקים בביטחונם האישי של תושבי האזור. אפשר גם להעריך את איזנקוט על כך שלא הזכיר את בנו הגיבור, אבל בהערכה לא משיגים תמיכה רחבה ומהדהדת.
התגובות לנאום לא הפתיעו: בערוץ 14, למשל, חתכו לפני שאיזנקוט עלה והוסיפו כתישה בהובלת הש"ר (השופר הראשי) יעקב ברדוגו, שדיבר על "ניצול ציני של המצב, ניצול ציני של זמן האוויר, צר לי שנתנו לו את הזמן הזה". בכל פעם שהש"ר מדבר על "ציניות", מלאך דופק את הראש בקיר. בערוץ 13 אפשר היה לשמוע ניתוח ענייני כרגיל של מוריה אסרף וגם ביקורת על תגובת לשכת נתניהו. בנושא בדיקת העובדות, אין אלא להמתין לעודד בן עמי. הוא בטח לא יוותר.
בקטנה
50 שנים בדיוק מפרידות בין טבח 7 באוקטובר 2023 לטבח שהתרחש ב־7 באוקטובר 1973 , כלומר היום השני למלחמת יום כיפור. ואיכשהו, למרות העיסוק הלאומי האובססיבי בקורות המלחמה ההיא (שלא עזר למנוע את מחדל השבת השחורה), מעטים שמעו על 17 החיילים שנשבו ונרצחו באכזריות מזעזעת על ידי חיילים סורים באזור רמת הגולן. "חושניה – סודות מלחמה", דוקו שביים אבי מאור מרזוק וזמין מאתמול ב־HOT 8 לאחר דחייה של שנה, שופך אור על הפרשה העגומה, שעדיין קבורה ברובה במרתפים החשוכים של צה"ל בלי שום סיבה הגיונית במדינה דמוקרטית. וכשרואים כיצד המערכת מגוננת על פרק קטן יחסית במלחמה שנמשכה 19 ימים, נותר להרהר בדיכאון: מה היא מסוגלת לעשות בנוגע למחדלי מלחמה שהתחילה בפיאסקו חסר תקדים וסופה לא נראה באופק?
