מכונית חונה ברחוב ראשי או בסמטה שקטה. לספסל הסמוך מוצמד כרטיס ביקור של נערת ליווי שכולל צילום מפתה ופרטי קשר. מי שיסרוק את קוד ה-QR יגיע לחשבון אינסטגרם שבו יקבל נתונים לפרצוף. למשל, מספר הגברים בישראל שצורכים שירותי זנות, מידע על נזקי הזנות, ההשפעה שלה לאורך שנים, ועוד.
3 צפייה בגלריה
("אני מסתכלת על הצעירות האלה ואומרת שאולי יש סיבה לאופטימיות". ד"ר אודליה דיין גבאי (מימין) ורונה שחם | צילום: דנה קופל)
ליוזמה אחראיות שתי צעירות, רונה שחם ויעל יצחקיאן, תלמידות המכינה "מנשרים קלו", שאותן ליוותה חוקרת התקשורת והמגדר ד"ר אודליה דיין גבאי.
"הוזמנתי לתת הרצאה במכינה הקדם צבאית 'מנשרים קלו' שבמעגן מיכאל, שהיא חלק מהמרכז לפיתוח מנהיגות צעירה של החברה להגנת הטבע. חשפתי את 70 המכיניסטיות והמכיניסטים לתופעת הזנות ולהשפעותיה, ולאחר מכן פנו אליי רונה ויעל וביקשו להקדיש מזמנן לנושא", מספרת דיין גבאי.
רונה שחם חזרה לארץ אחרי שבע שנים בוושינגטון, והיא גרה עם סבתה ואחותה, שגם היא חזרה להתגייס. יעל יצחקיאן מכרמי יוסף התגייסה לצבא ממש בימים אלה.
רונה: "אחרי הסמינר עם אודליה, הלכנו ליום חשיפה של המכינה במה שבעבר היה מועדון הזנות פוסי קט בכיכר אתרים בתל-אביב, והיום שינה את פניו והפך למרחב הסברה, חינוך והדרכה. מגיעים אליו הרבה מכיניסטים וחיילים לשינוי תודעתי. שמענו את ההרצאה של יקיר שגב, שהקים את העמותה והוא אבא של ילד במכינה, ובסיור המודרך במקום הצלחנו להיכנס לראש ולתחושות של האישה שנמצאת במעגל הזנות, ולראות אותה מעבר לפרטים היבשים ולמספרים".
בעקבות זאת, החליטו השתיים שאת פרויקט "תיקון אחד" שאותו מתבקשים לעשות המכיניסטים, הן יקדישו לניסיון לשנות את התפיסה של הציבור בנוגע לצריכת זנות. בהקשר זה, חשוב לציין שזנות היא לא נחלתן הבלעדית של נשים, ויש גם לא מעט גברים בתחום שסובלים ונפגעים.
בחרתן נושא נפיץ.
רונה: "נכון. ידענו שזה נושא רגיש אבל היינו חייבות לנסות".
יעל, מעומק הטירונות הצה"לית, מוסיפה: "בגלל חוסר המודעות של אנשים לעובדה שצריכת זנות היא פגיעה מינית לכל דבר, זה מתחיל כבר מגיל הנעורים וממשיך לגילים מבוגרים. חוויתי את זה בעצמי בטיסה לרודוס עם חברות, כאשר כמה גברים מאחורינו דיברו על מה הם יעשו לנשים במועדוני הזנות".
מן הסתם לא נשארתן חייבות.
"נכון. אנחנו ילדות בנות 19 וידענו להגיד להם מה לא תקין בהתנהלות שלהם – גברים נשואים בני 30 פלוס, שנותנים יד לפגיעה אלימה בנשים".
++++++
כדי להעביר את המסר לכמה שיותר גברים, יצרו שתי הצעירות האקטיביסטיות בעזרתה של ד"ר דיין גבאי כרטיסי זנות פיקטיביים והפיצו אותם במקומות שונים בתל-אביב ובירושלים.
הכיתובים מכניסים בוקס בבטן.
רונה: "כי זנות זה לא נושא קל, ולא צריך להתייחס אליו בעדינות. גם לא למי שצורך זנות".
אודליה: "המטרה היא לגרום לזנאים להבין מה המשמעות של המעשים שלהם כדי שיפסיקו לקחת חלק במעגל הניצול. אחד המשפטים החשובים שעל הכרטיסים אומר 'אל תהיה אחד מהם'".
רונה: "הצבנו להם מראה מול העיניים, רק מעצם זה שהם בכלל סרקו את הברקוד והגיעו לעמוד".
איזה תגובות קיבלתן?
"כשראו ילדות בנות 18 תולות מדבקות לכאורה של עידוד צריכת זנות על רמזורים וקירות, התגובות היו כמובן מאוד שליליות, אבל אז אנשים שסרקו את הברקוד מהמודעות והגיעו לעמוד האינסטגרם שלנו, קיבלו שם במקום תמונות בפוזות מפתות, פוסטים בשחור-אדום-לבן עם מידע על נזקי הזנות".
מה אמרו הגולשים?
"חלק כתבו לנו בפרטי 'עבדתן עליי', חלק אמרו ששמחו לראות את המאבק וישמחו להצטרף, והיו גם תגובות שליליות או תגובות של גברים שלא הבינו מה אנחנו עושות".
איך אתן מסבירות את העובדה שרבים עצרו, קראו והפנימו?
דיין-גבאי: "כי הם קיבלו ידע שלא היה להם לגבי תופעת הזנות, וזה למרות שהחוק לאיסור צריכת זנות עבר כבר בשנת 2018. אנשים לא באמת מבינים מה קורה במציאות של צריכת זנות. לא מקשרים אותה עם אלימות ופגיעה אכזרית, לא מבינים מה ההשלכות לכל החיים על נשים שנמצאות בזנות".
לדבריה, מחקר שנערך בשנת 2021 על ידי אוניברסיטת תל-אביב מצא כי מעל 40 אחוז מהגברים במדגם, שכלל 630 גברים רווקים ונשואים, שילמו על שירותי מין לפחות פעם אחת. המחקר נערך בהובלת פרופ' עינת פלד וד"ר גיא שילה מבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת תל-אביב, ובהשתתפות ד"ר עטרת גבירץ-מידן, מנהלת מרכז יובל לטיפול מיני וזוגי במרכז הרפואי מאיר וחברת סגל בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. המאמר פורסם בכתב העת The Journal of Sex Research.
בעבודת הדוקטורט שלה בחנה דיין גבאי את האופן שבו התקשורת מסקרת את תופעת הזנות בישראל בעשור שקדם לחקיקה. כמו כן חקרה את יחסי הגומלין שבין השיח התקשורתי, קידום החקיקה והלך הרוח הציבורי, והקימה את המרכז הישראלי לייעוץ מגדרי ומגוון חברתי. בנוסף, היא מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, במכללה האקדמית באשקלון ובמכינות. במסגרת אחת היוזמות שלה, ובשיתוף עם ארגון שורדות זנות ועם מטה המאבק בסחר בנשים וזנות, היא פעלה ליצירת קוד אתי לסיקור הוגן שאומץ על ידי גופי התקשורת כדי להשפיע על הנרטיב התקשורתי ודרכו על המציאות בשטח.
"בארבע השנים שקדמו לחקיקה ראינו בתקשורת עלייה מאוד משמעותית בהתייחסות לזנות בהקשרים של אלימות כלפי נשים. אפשר להניח שההתאבדות של ג'סיקה, אישה במעגל הזנות, ב-2015, הייתה טריגר משמעותי. כמה שעות לאחר שהיא התאבדה בעל בית הבושת כבר חידש את הפעילות במקום, והדבר יצר זעם גדול. מאז הרגשנו שינוי גם מצד עיתונאים, שהצטרפו לעיתונאית ורד לי מהארץ, והתחילו גם הם לכתוב על צריכת זנות במונחים של אלימות".
איך השפיעו קמפיינים דומים שנעשו בעבר?
"אחד הדברים המשמעותיים שנדרשים כדי לעקור מהשורש נורמה חברתית חולה, הוא העלאת התודעה הציבורית לנושא. הן הקמפיין של 2013 והן הקמפיינים המאוחרים יותר היו חלק חיוני ובלתי נפרד מהמאבק הכללי לקידום חוק איסור צריכת זנות בישראל. הקמפיינים הללו לא רק משקפים הלך רוח בשטח של צעירים וצעירות, פעילים ופעילות שאכפת להם ובוחרים.ות להעלות מודעות דווקא לקבוצות אוכלוסייה מוחלשות, אלא מסייעים בהכשרת הקרקע ותורמים להעברת הידע הנחוץ. הקמפיין הזה הוא בשורה, כי הצעירות של היום רואות קבוצות אוכלוסייה מוחלשות ויוזמות פעולות אמיתיות, שמחברות את השטח והידע למרחבי מדיה שמתאימים ל-2024. אני תקווה שפעילות זו תהיה סנונית שמבשרת על עוד ועוד קמפיינים, שימשיכו להדהד את נזקי הזנות. המטרה היא להוקיע ולמגר את תופעת האלימות המינית האכזרית הזו, שעדיין חיה וקיימת בחברה שלנו, גם היום".
++++++
שלומית (שם בדוי), פעילה בארגון "קול השורדות" שפעל לשינוי השיח, מצטרפת לשיחה. "אודליה מדברת מהשטח. היא אומרת דברים שאנחנו כשורדות זנות אומרות מהמקום הלא-אקדמי", היא מספרת. "למשל מפריע לנו שקוראים לצרכני הזנות 'לקוחות', כי זה גזלייטינג שמנרמל את המצב. זנות זו אלימות מינית אכזרית שמשאירה נשים בטראומה חמורה, זה לא מתן שירות! אם זנות הייתה עבודה, אז זנאים לא היו מחפשים נערות בנות 17 אלא נשים מבוגרות עם ניסיון. ואם זנות הייתה שירות, אז מה אכפת לזנאי לקבל שירות מגבר, כל עוד הוא מומחה בתחומו?"
את חושבת שהשינוי בשפה יעלים את תופעת צריכת הזנות?
"זה לא מספיק, אבל זה חלק מחינוך. אם זה היה שינוי מזויף שאודליה הביאה מהאוניברסיטה, הייתי אומרת שזה לא יעזור. אבל בגלל שהשפה שאנחנו מבקשות לאמץ היא אמת, בסוף השינוי ייקלט".
רונה, את רק בת 18. מה הדברים שאת שומעת כאן עושים לך?
"זה מתסכל ומעציב, אבל גם נותן לנו תקווה. זו זכות לפעול בזירות האלה, וגם הוכחה ששינוי אמיתי יכול לקרות. אני יודעת את זה כי יעל ואני עשינו דבר אחד קטן שיצר שינוי אצל מי שנחשף אליו".
אודליה: "אני מסתכלת על הצעירות האלה ואומרת שאולי יש סיבה לאופטימיות. החלום שלי הוא שכמו שהעבדות נעלמה מהעולם, כך יקרה גם לזנות. כמו שלא לגיטימי לייצר שיח של בעד ונגד אלימות כלפי נשים, שאותו דבר יקרה גם לגבי הזנות כי זה לא לגיטימי לצרוך גוף של אישה. חשוב לשים לב איזה סיפור מספרים גם כדי שמי שבעצמה נמצאת בזנות תדע לזהות את זה. כי זה לא רק תחנה מרכזית, זה רצף ענק. פרקטיקת הזנות באה לידי ביטוי בדרכים שונות, למשל נערות שבתמורה לטלפון חדש או לג'ינס יקר מבצעות אקטים מיניים בגברים מבוגרים, אבל לא קוראות לזה זנות".
מה הן אומרות?
"הן מספרות לעצמן שהוא סנג'ר והן מנצלות אותו, אבל זו לחלוטין זנות. וכאן נכנס תפקיד התקשורת, כמי שאמונה על העברת המציאות. צריך להבין שאישה שנמצאת במעגל הזנות סוחבת עבר מורכב, מרוצף בגורמי סיכון שדירדרו אותה לשם. אני לא רוצה לגדל את הבנים והבנות שלי בעולם שבו אישה היא בפוטנציאל של מכירה, כי אישה היא לא מוצר". •
עמוד האינסטגרם: dont.be.one.of.them
שלומית (שם בדוי), שורדת זנות: "מפריע לנו שקוראים לצרכני הזנות 'לקוחות'. אם זנות הייתה עבודה, אז זנאים לא היו מחפשים נערות בנות 17 אלא נשים מבוגרות עם ניסיון"
