"במחצית השנייה לכהונת הממשלה ה-37 יכהן יו"ר תנועת ש"ס הרב אריה דרעי כמשנה לראש הממשלה ושר האוצר ויפסיק לכהן כשר הפנים ושר הבריאות", נכתב בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לש"ס בדצמבר 2022. במקביל נכתב בהסכם עם הציונות הדתית: "במחצית השנייה לכהונת הממשלה ה-37 יכהן יו"ר סיעת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' כשר הפנים ויפסיק לכהן כשר האוצר".
המחצית השנייה של כהונת הממשלה מתחילה בעוד ארבעה חודשים. אבל את ההסכם הקואליציוני כלשונו לא ניתן לממש. בינואר 2023, בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון לפיה מינוי דרעי למשנה לראש הממשלה, שר הפנים ושר הבריאות פסול ולוקה בחוסר סבירות קיצוני, נאלץ נתניהו לפטר אותו מהממשלה. קל וחומר שאינו יכול לשוב אליה כשר האוצר.
איך יוצאים מהפלונטר? לא יוצאים: במסיבת העיתונאים ביום שלישי השבוע הציג סמוטריץ', במילים ובמצגת, את המסגרת לתקציב 2025 שאף מועמד לתפקיד שר האוצר מש"ס לא יוכל לאמץ ולא יסכים לבצע. זהו מתווה תקציבי שנועד לפגוע במיוחד בחברה החרדית ולגרום לעלייה משמעותית בשיעורי העוני בקרבה. מכאן התקווה של מפלגת הציונות הדתית שלנוכח חבילת הגזרות התקציביות תעדיף ש"ס לשכוח מסעיף הרוטציה ותניח לסמוטריץ' להמשיך ללא הפרעה. לא בחינם - תמורת ריכוך הגזרות עצמן.
איך ישפיעו צעדי התקציב המוצעים על רמת החיים של המשפחה החרדית הממוצעת, שכשליש מההכנסה הכספית שלה מגיע מקצבאות, תמיכות והעברות? הסעיף המרכזי בתוכנית הגזירות של שר האוצר – הקפאת הקצבאות ברמה כספית קבועה לשנתיים, מפברואר 2024 עד פברואר 2026, על אף ההתייקרות הצפויה בסל הצריכה החרדי של 7% לפחות באותו פרק זמן (גם בגלל העלייה שכבר אושרה במע"מ) – משמעותה שחיקה ריאלית עמוקה באמצעי הקיום הבסיסיים של המשפחה החרדית. לכך מתווספת ההקפאה המתוכננת במקור הכנסותיה השני – שכר המינימום של המפרנס העיקרי. לכן משפחה חרדית מרובת ילדים תיאלץ להדק חזק את החגורה, המהודקת ממילא.
לפי הערכות במוסד ממלכתי מכובד, תקציב סמוטריץ' במימוש מלא עלול לעלות את שיעור המשפחות החרדיות העניות והערביות, שהפרופיל הכלכלי שלהן דומה לחרדיות מ-35% ל-40%. עבור מעמד הביניים היהודי הלא חרדי יהיו הגזרות רק מכה קלה בכנף.
כיצד תנהג ש"ס בפועל? לפי ההתנהלות של ח"כ דרעי נראה שהוא מודע לכוונותיו של שר האוצר ופועל לפיכך לכונן ממשלת אחדות "בלי סמוטריץ' ובן גביר", בה יחולקו המשרדים מחדש. כולל משרד האוצר, כמובן.
קהל היעד השני של מסגרת התקציב שפרס השר סמוטריץ' השבוע הם הכלכלנים והפרשנים הכלכליים שמבחינתם חטאו היחיד עד כה היה חוסר קשב מספק ל"דרג מקצועי" במשרדו וחוסר נכונות להציג הצעת תקציב גדושה בגזרות וקיצוצים. את אהדתו של קהל זה, את הלגיטימציה שלו, קנה כעת סמוטריץ' כשחשף מתווה תקציבי לשנה הבאה ובו גירעון רדוד וקיצוצים ("התאמות") עמוקים. מבקריו לשעבר כבר טופחים על שכמו, אתה בחור כארז, בצלאל, אומרים לו. נשכחו כלא היו המשיחיות שלו, תמיכתו הנלהבת במהפכה המשפטית, התנגדותו המוחלטת לכל עסקה להחזרת החטופים והאידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה ליהודים בלבד לה הוא מטיף. העיקר שיבצע תקציב שלא יעלה את היחס בין חוב הממשלתי לתוצר.
לא מומלץ למהר עם המחמאות. מתווה התקציב של סמוטריץ', אומרים לי ותיקי האוצר, "תלוי על בלימה". כדי להקפיא את השכר במגזר הציבורי, למסות קרנות השתלמות ולבטל את העלאת שכר המינימום יזדקק סמוטריץ' להסכמת ההסתדרות הכללית. הוא יכול היה (אולי) לקבל אותה במסגרת עסקת חבילה בין מגזרית מקיפה; כעת אין לה צל של סיכוי. לתוכנית הקפאת הקצבאות כבר קמה התנגדות גורפת, כולל מתוך הממשלה. ההצעה לגבות יותר מס ממרכזי הפיתוח של חברות טכנולוגיה זרות, בהם מתבצע רוב המחקר והפיתוח בארץ, עלולה לגרום להן לעזוב את ישראל ושכרה ייצא בהפסדה. ההמלצה של ועדה מקצועית באוצר למסות (חלקית) רווחים לא מחולקים שהצטברו בחברות ארנק ובחברות אחזקה דורשת עבודת הכנה וחקיקה ממושכת; לא תזרים כסף לקופת האוצר לפני 2026. עוד קיצוץ רוחבי במשרדים? זה כבר חיתוך בבשר החי של התקציבים לחברה, לחינוך, לבריאות ולתשתיות. גביית מע"מ מהדולר הראשון של יבוא אישי (ולא מ-75 דולר כמו היום)? "רוב מהומה על לא מאומה", פוסק בכיר האוצר לשעבר.
מסיבות עיתונאים לחוד והמציאות הפוליטית, הכלכלית והחברתית לחוד. השר סמוטריץ' אולי לא מוטרד מכך – סדר עדיפויות שלו אחר – אנחנו כן חייבים להיות מוטרדים.
זכרו את 1983/84
תשמ"ד, השנה שבין ספטמבר 1983 לספטמבר 1984, נכנסה לתולדות ישראל כאחת השנים הגרועות, ביטחונית וכלכלית. אף על פי כן המדינה שוב יוצאת לדרך אליה. לראש הממשלה בנימין נתניהו יש פרספקטיבה לאומית-ביטחונית רחבה: לא ציר פילדלפי ניצב בראש מעייניו (זה רק ספין), אלא הרצון לכונן מחדש את האימפריה הישראלית הגדולה שנוצרה בתשמ"ד וכללה בשיאה את רצועת הביטחון בלבנון, את רצועת עזה בדרום, את רמת הגולן בצפון ואת השליטה המלאה בשטחי יהודה ושומרון במזרח.
התוכנית להחייאת האימפריה הישראלית מוצגת כעת על ידי נתניהו וסביבתו כהכרחית לניצחון ב"מלחמת ההשמדה והקיום הטוטאלית שהכריזו עלינו אויבנו". על מנת לנצח בה, מסביר ביבי, הכרחי למחוק את התוצאות של הסכמי אוסלו, של ההתנתקות מעזה ובקרוב גם של יציאת צה"ל מרצועת הביטחון בלבנון. לבטל את כל הנסיגות שעשו שונאי נפשו, יצחק רבין, אהוד ברק ואריאל שרון ולהתחיל לחזור למצב האימפריאלי, כפי שהתהווה ב-1983/84.
ולמחיריו הקשים. אזכיר כאן את עיקרי המשבר הכלכלי של תשמ"ד כתמרור אזהרה בוהק. בין 1983 ל-1984 זינקה האינפלציה לקצב שנתי של 445%, רמת החיים הריאלית ירדה ב-6.5%, שיעור האבטלה טיפס ל-6%, חובות הממשלה הגיעו ל-215% מהתוצר המקומי השנתי, ענף הבנקאות כמעט קרס בגלל ויסות – ניפוח שווי מלאכותי – של מניות הבנקים, הבורסה נמחקה, עתודות מטבע החוץ ירדו לריצפה המספיקה בקושי למימון חודשיים של יבוא, הוצאות הביטחון המקומיות נטלו 16% מהתוצר, והגירעון בתקציב נע בין 13% ל-15% מהתוצר.
במקום להפוך לשווייץ של המזרח תיכון, כפי שהבטיחו שרי האוצר מ-1977, הפכנו לארגנטינה, מדינה בפשיטת רגל על סף חדלות פירעון.
יהיו המניעים לתוכניותיו האימפריאליות של נתניהו – המגובות על ידי חברי ממשלה רבים, בראשם סמוטריץ' ובן גביר – אשר יהיו, רעיוניים או אישיים, התוכניות הללו יוצרות סיכון מוחשי להידרדרות ישראל לכלכלה כמו ב-1983/84. למאות אחוזי אינפלציה, לאבטלה כפולה, לפיחות של עשרות אחוזים בשקל, לשחיקה עמוקה בכוח הקנייה של השכירים ולחובות לאומיים כבדים לדורות.
אנחנו עדיין רחוקים מאוד מהאסונות הכלכליים כפי שהתרחשו לפני 40 שנה - והמדיניות הכלכלית כיום לא מופקרת והזויה כמו אז - אבל מתחילים בתזוזה לאותו הכיוון. לפי הערכות במשרד הביטחון, למשל, ממשל ישראלי בעזה יעלה 40 מיליארד שקל בשנה וממשל ישראלי בדרום לבנון כ-25 עד 30 מיליארד שקל בשנה. וזה רק חלק ממחיר המינימום של תחיית האימפריה הישראלית הישנה-חדשה מהליטני, דרך ג'נין ועד פילדלפי שאף אחד בעולם לא יממן אותה בשבילנו.
