חצי מיליון תלמידי בתי הספר העל-יסודיים נפגעים מהשביתה, אך תלמידי החינוך המיוחד הלומדים בבתי ספר רגילים – נפגעים במיוחד. זאת משום שעבורם מסגרת חינוכית-טיפולית קריטית לתפקודם ולרווחתם.
ארגון המורים החריג מהשביתה את בתי הספר לחינוך מיוחד, אך לא את התלמידים הלומדים בכיתות לחינוך מיוחד הפועלות בבתי ספר רגילים. בבתי הספר העל-יסודיים פועלות כ-3,000 כיתות חינוך מיוחד שבהן לומדים 25,416 תלמידים. הורים של חלק מהם נאלצים להיעדר מהעבודה כדי לשהות עימם.
אלו"ט, עמותת הורים לילדים, מתבגרים ובוגרים עם אוטיזם, פנתה ליו"ר ארגון המורים העל-יסודיים רן ארז בבקשה להחריג מהשביתה את כיתות החינוך המיוחד ואת כיתות התקשורת. מנכ"ל אלו"ט, דדי עטאס, כתב לארז כי בימים האחרונים התקבלו מאות פניות של הורים בנושא.
"מרגע שהוחלט על החרגת בתי הספר לחינוך מיוחד, היה צורך להחריג גם את כיתות החינוך המיוחד", כתב. "תלמידי החינוך המיוחד מתמודדים עם אתגרים ייחודיים, זקוקים לתמיכה רבה יותר על מנת שיוכלו לקבל את הכלים הנדרשים להצלחה, וברקע השביתה הם עלולים להפסיד הזדמנויות חשובות ללמידה ולפיתוח כישורים חברתיים ורגשיים".
טל מרום, אמא לנער בן 16.5 על הרצף, הלומד בכיתת תקשורת בתיכון אורט ביאליק בקריית-ביאליק, אומרת כי ילדי החינוך המיוחד משלמים מחיר כבד בשל השביתה. "הילדים משלמים מחיר רגשי כבד מאוד. התקפות זעם, חרדות, הגברת מינון תרופות פסיכיאטריות בגלל בלבול המציף חרדות של חוסר ודאות, מחסור בסדר יום מובנה ושגרה. הבן שלי ממש חיכה לחזור ללימודים, עשינו לו הכנה ואז הוא קם בבוקר והבין שהשגרה לא חוזרת. זה שבר אותו. התחילו בכי, קשיים והתקפות זעם שמגיעות ממש לאלימות. אני לא יכולה להשאיר אותו ולצאת לעבודה. הילדים שלנו מקבלים בבית הספר טיפולים רגשיים קריטיים. השביתה הזו היא כמו להשבית בית חולים".
תמי תבור, אמא של ליהיא בת ה-18 וחצי, צעירה על הרצף הלומדת בתיכון רגיל בכיתת תקשורת: "ליהיא היא ילדה שזקוקה למסגרת ואוהבת אותה מאוד. כשאין מסגרת היא ממש באי-שקט ולא מוצאת את עצמה. ביומיים הראשונים של השביתה היא הייתה בבית כל היום וזה היה ממש עינוי. לקראת השנה החדשה עשינו הכנות, קנינו ילקוט וקלמר והייתה ממש התרגשות באוויר. בראשון בבוקר היא התעוררה בארבע בבוקר וברגע שהיא הבינה שיש שביתה היא לא הפסיקה לבכות, לצעוק ולכעוס.
"היא כל יום שואלת מתי חוזרים, בודקת מה יש לה במערכת וכל יום אני ממש נאלצת לשבור לה את הלב. זה בלתי אפשרי. מעבר למצב הנפשי שלה, אני לא יכולה להשאיר אותה לבד בבית. אני ובעלי מתחלפים וכל יום מישהו אחר נשאר, אבל אחרי החופש הגדול שבו ניצלנו את ימי החופש שלנו, אנחנו נמצאים במצב מאוד לא נעים. יש פה זלזול ואטימות מכל הצדדים".
מארגון המורים לא התקבלה תגובה.
