רובנו עושים ספורט כדי לשפר את תפקוד המערכות "הקלאסיות" של הגוף, שרירים ומערכת הלב-ריאה, אולם בשנים האחרונות מתמקד המחקר בתחום האימון דווקא בהשפעות שיש לפעילות גופנית על המוח. כתוצאה מכך, כיום ידוע שלפעילות גופנית יש השפעה משמעותית על בריאות תאי העצבים במוח, מה שתורם למניעה של אירועים מוחיים (שבץ) ולהפחתת הסיכון ללקות במחלות ניווניות של המוח כגון פרקינסון או אלצהיימר. במקביל, פעילות גופנית גורמת גם לשיפור של התפקודים הקוגניטיביים של המוח, בטווח הקצר והארוך.
ההשפעה מתבטאת בעיקר בשיפור התפקודיים הניהוליים, שאחראים על היכולת ליזום, להתמיד, לעכב, לווסת, להבחין ולשנות את החלטות שלנו. תפקודים אלה אחראים במידה רבה על ויסות רגשי ועל תפקוד חברתי ולימודי, ולכן פעילות גופנית גורמת פעמים רבות לשיפור מיידי בהישגים הלימודיים, לשיפור הביצועים בעבודה וכדומה.
אולם מתברר כי בעוד ההשפעה הבריאותית על פעילות תאי המוח דומה בכל סוגי הפעילויות, ההשפעה על תפקודים ניהוליים תלויה בסוג הפעילות. לאחר שנים של מחקר הובהר כי הפעילות שגורמת לשיפור הגדול ביותר בתפקודים אלה היא "פעילות אירובית Self-paced", כזו שהקצב שלה נקבע על ידי המתאמן עצמו, ויש לה מטרה קבועה מראש. לדוגמה: ריצה ארוכה, רכיבה על אופניים או הליכה, שהמבצע צריך לסיים בזמן מסוים שעליו הוא החליט, לאו דווקא הכי מהיר.
מדוע דווקא האימון הזה? כי לכל אורכו צריך לווסת את עוצמת הפעילות כדי לעמוד במטרה. זאת על ידי עיבוד מידע ממספר גורמים: היכולות שלנו, המידע שמגיע אלינו מהשרירים וממערכות נוספות בגוף בנוגע לעצימות הפעילות והקושי הסובייקטיבי שאנו חשים, וגם נתונים חיצוניים כגון מדידה של קצב הלב, תוואי השטח, מד מהירות וכו'. כך המוח עובר בעצם אימון בעיבוד מידע ובקבלת החלטות.
אז מה צריך לעשות? בחלק מהאימונים האירוביים קבעו את מטרת האימון מראש. על הפעילות להיות בדרגת קושי בינונית עד קשה: לדוגמה, ללכת חמישה קילומטרים ב-50 דקות. במהלך האימון נסו לשמור על קצב קבוע ככל שניתן. באימון הבא בחרו מטרה מעט שונה, בקצב ובזמן.
הכותב: פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף (www.plife.co.il) לפיזיותרפיה וכושר אישי
