כתבה שפורסמה בסוף השבוע בעיתון הגרמני רב-התפוצה "בילד", המבוססת על מסמך שהוצג כאילו נלקח ממחשבו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, עוררה הדים בישראל ואף צוטטה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. אלא שמהמסמך המלא שעליו התבסס ה"בילד" עולה תמונה שונה לחלוטין, הפוכה למעשה.
ראשית, כמו שכבר חשפנו כאן, מדובר במסמך שהכינו אנשי דרג ביניים בחמאס כתגובה לאחת מטיוטות ההסכם שהגישה שישראל. היוצרים שייכים למודיעין הצבאי של גדודי עז א-דין אל קסאם, אלה בוודאי לא הוראות של סינוואר, וההמלצות הכלולות בו לא התקבלו. וחבל שכך: המסמך מציג דעה מתונה ופשרנית יחסית לזו שהציג חמאס למדינות המתווכות ימים ספורים לאחר מכן. הוא כולל הסכמות שישראל הייתה מאמצת בשמחה, לרבות ביקורים של אנשי הצלב האדום אצל החטופים.
גורם בכיר הקשור במערך השבויים והנעדרים ובקיא בפרטי המשא ומתן עם חמאס בנוגע לעסקה להחזרת החטופים אומר כי "הקמפיין הזה היה זדוני, מרושע ושטני במיוחד. הפצה לתקשורת הבינלאומית של מסמכים מפוברקים או כאלה שסולפו באופן חמור, שאומרים בין השאר שסינוואר עומד להבריח את החטופים לאיראן – לא צריך הרבה דמיון כדי להבין מה פרסום כזה עושה בלב של כל אבא, אמא ורעיה של חטוף. זו התעללות לשמה, והכל כדי לתת לכאורה תוקף לשיקולים פוליטיים צרים ואנוכיים".
"מאה אחוז שקר"
בשיחה עם הורי חטופים ציטטה שרה נתניהו – שייתכן שנפלה קורבן לקמפיין הזה – את הפרסום הכוזב על כך שיש "מסמך של סינוואר" המדבר על תוכנית להבריח את החטופים דרך ציר פילדלפי לאיראן או תימן. הפרסום ב"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי מחזק כמובן את טענת ראש הממשלה שאסור לסגת מהציר אפילו לזמן קצר. בעקבות הפרסום נתקפו הורי חטופים בחרדה ופנו למערך השבויים והנעדרים בדרישה לקבל עדכון בנושא. "וכמובן שהחשש הזה מתבסס על אפס עובדות – ומאה אחוז שקר ותרעלה", אומר הגורם הבכיר.
בינתיים, עוד ועוד פרטים מתגלים ב-48 השעות האחרונות, אחרי החשיפה כאן אודות קמפיין התעמולה החשאי והכוזב. בקהילת המודיעין נפתחה חקירה כדי לברר כיצד דלפו המסמכים הללו וכיצד עשו את דרכם – עם מטען שקרים מצורף – לתקשורת הבינלאומית. "מדובר במבצע דיס-אינפורמציה שגורמים ישראליים מבצעים בניגוד לחוק", אמר גורם מודיעיני.
הפרסום של ה"ג'ואיש כרוניקל" הגיע אחרי שורת פרסומים כוזבים אחרים של אותו כתב, שחלקם מסייעים לנתניהו (רק 20 חטופים שנותרו בחיים, והם כפותים ליד סינוואר, שאין סיכוי שישחרר אות") וחלקם סתם פנטזיה (אנשי מוסד מסתתרים על עצים מסביב לבית שבו התאחסן הנייה ומנווטים משם את מבצע החיסול). עכשיו מתברר כי לא רק הסיפורים הם פנטזיה, אלא במידה רבה גם הכותב עצמו, המתהדר בשם העט אילון פרי.
אמיר שואן חשף בתוכנית "הצינור" כי שמו האמיתי אינו אילון פרי, אלא אלי יפרח. הוא לא היה, בניגוד למה שטוענת הביוגרפיה שלו, לוחם במבצע אנטבה, גם לא פרופסור באוניברסיטה, לא מסתערב וגם לא עיתונאי במשך 25 שנה. בפועל, הוא היה חייל שנכלא והסתבך בנסיבות קשות. כששואן עימת אותו עם העובדות, ענה לו יפרח: "גם אם זה נכון, זה לא אייטם בכלל. אתם לא יודעים לפרגן. אתם עם דפוק מלא שנאת חינם".
במקרה של ה"בילד", הסיפור מורכב קצת יותר, אבל גם חמור יותר. אין לחשוד בסגן העורך של העיתון רב-התפוצה ביותר בגרמניה כי ידע שהוא חלק מתרמית אכזרית. אבל התוצאה קשה: בניגוד לפרסום, זה לא מסמך של סינוואר, אין בו הוראות כיצד לנהל את המשא ומתן, גם לא החלטה של חמאס כי מבחינתו אין בעיה לדחות את קץ המלחמה.
בדיוק הפוך למעשה. המסמך נכתב אחרי ששלוש המדינות המתווכות הגישו לחמאס עוד הצעה לעסקה ב-8 באפריל. הוא כולל ניתוחים והמלצות כיצד לפעול. הוא נכתב בידי ארגון קשוח וקיצוני, אבל הדעות וההמלצות המובאות שם אינן משקפות חוסר רצון להגיע לעסקה, אלא מפרטות דווקא כיצד חמאס יכול למקסם את התועלת שיפיק מעסקה כזו, כיצד יוכל להתקדם לקראתה, מה ישראל אולי תסכים לקבל ומה לא, וגם כיצד ניתן יהיה להפעיל לחץ על ישראל כדי שתסכים לעסקה. סביר מאוד להניח כי אם צוות המשא ומתן הישראלי היה מנסח המלצות להסכם, הוא לא היה שונה בהרבה מזה שתיארו אנשי המודיעין של חמאס, אך מנקודת המבט ההפוכה כמובן.
מסמך עם ערך נמוך
דובר צה"ל מסר כי במסמך שנתפס באפריל יש חזרה על טקטיקות משא ומתן שהיו מוכרות היטב לישראל. כך הוא גם קוטלג בישראל: כחלק מאוסף עצום של כעשרה מיליון מסמכים וקטעי וידיאו שנאספו בעזה מאז 7 באוקטובר. מאחר שהיה חסר כל חידוש ונכתב על ידי דרג ביניים בחמאס, הוא הוגדר כבעל ערך נמוך. אלא שכחלק מהקמפיין, מישהו דאג להדליף שחשיבותו דרמטית ולמרות זאת הוא לא נשלח לצוות המשא ומתן ולא לדרג המדיני.
אז מה כן כתוב בו? יוצריו קובעים כי חמאס צריך "להראות גמישות כדי שהארגון לא יישא באחריות לכישלון ההגעה להסכם". במסמך אמנם נאמר כי "אנו מאמינים שניתן לשפר חלק מהסעיפים המהותיים בהסכם, גם אם המשא ומתן יימשך זמן רב יותר, עם השארת הגורמים הלוחצים על האויב" – אבל הוא כולל מצד שני אפשרות לוויתור על מה שהיה במשך חודשים רבים אבן הנגף המרכזית בין שני הצדדים: הדרישה להפסקת אש מוחלטת כתנאי למעבר מוסכם בין השלב הראשון לשני בהסכם.
יוצריו כתבו כי "יש לשאוף לחבר את השלב הראשון לשלב השני, כך שאם לא יגיעו להסכם תוך 42 יום, הפעולות הצבאיות עדיין יהיו מושבתות עד הגעה להסכם", אבל במקביל נכתב כי אם ישראל תסרב, אפשר לוותר ולהסתפק בהגדלת השלב הראשון ל-84 יום. לו הייתה זאת עמדת חמאס הרשמית, סביר שישראל הייתה מאמצת אותה בשמחה.
בנוסף נכתב כי כדי לתת לישראל תמריץ חיובי להתקדם לשלב השני בהסכם, "חמאס יאפשר לצלב האדום לבקר חלק מהחטופים כמחווה ולהעברת מסרים לקרוביהם". כן מוצעת "מוכנות להחלפת רשימות החטופים, החיים והמתים, במהלך השלב הראשון". קשה להפריז בדרמטיות של ההצעות הללו וכיצד היו משפיעות על המשא ומתן, לו היו מתקבלות כמובן. ההצעה כוללת גם הסכמה להצבה, זמנית לפחות, של כוחות ערביים לא-פלסטיניים בתוך הרצועה, עניין שחמאס מתנגד לו כיום לחלוטין.
בפתח ישיבת הממשלה השבוע הזכיר נתניהו את המסמך שפורסם ב"בילד", ולפיו האסטרטגיה של הארגון היא להפעיל לחץ על משפחות החטופים, כדי שילחצו על ממשלת ישראל. "רובם המוחלט של אזרחי ישראל אינם נופלים למלכודת הזאת", אמר. אלא שהשורה התחתונה של המסמך היא כאמור הפוכה. ברור שחמאס רוצה לעשות מניפולציות על דעת הקהל בישראל ובעולם, אבל לפחות לפי שני גורמי מודיעין ישראליים בכירים, ייתכן שהמסמך הזה משקף הלך רוח שהיה בחמאס באפריל, אך כבר אינו קיים יותר בשל השיפור שחל מאז במצב הארגון בדעת הקהל הבינלאומית.
"אנחנו תמיד מסכימים בסוף לקחת את העסקה שכבר לא על השולחן", אמר אחד מהם, "והנה מתברר שלפחות גורם אחד רב-כוח בחמאס, ודווקא כזה שנחשב קיצוני מאוד, היה בעד עסקה, מאוד בעד. זה מעלה מחשבות קשות על מה שפורסם בתקשורת הישראלית בכל החודשים הללו".
לפניית "ידיעות אחרונות" נמסר מה"בילד" בתגובה: צה"ל אישר את אותנטיות המסמך שצוטט על ידנו. למרבה הצער, איננו יכולים להגיב על מקור המסמך מטעמי הגנת המקור. כמו כן, איננו מתייחסים לוויכוחים הפוליטיים המתקיימים כעת. הדיווח שלנו עומד בפני עצמו ומתבסס על האמירות המצוטטות מהמסמך, שהאותנטיות שלהן אושרה מספר פעמים. בניגוד לנטען בדיווח שלכם, ה"בילד" מעולם לא כתב כי חמאס אינו מחפש עסקה. להיפך, ה"בילד" ציטט חלק במסמך הדן בהארכת הפסקת אש עתידית.
