את "סמייל" הקימה יעל הולנדר לפני חמש שנים, בנסיבות משמחות. היא חגגה אז את יום הולדתה ה-40, בעלה היה בן 50, בנה הבכור עלה לתורה, ואביה סגר 80. "זו הייתה שנה גדושה באירועים ונהניתי מאוד, אבל נושא המתנות קצת העיק עליי", היא מספרת. "עוד שובר למסז'? עוד נרות ריחניים? אני אדם של נתינה, אני עובדת כפיזיותרפיסטית בבית איזי שפירא, וחיפשתי דרך לשלב בין אירועים פרטיים לבין תרומה לקהילה".
אחרי שביקשה מחבריה להמיר את המתנות בתרומה, הולנדר זיהתה את הצורך בפלטפורמה ממוסדת שמחברת בין תורמים פרטיים לבין 40 אלף העמותות שפועלות בישראל. "כן, גם אני הייתי בהלם מהמספר", היא מודה, "זה המון, אבל כולנו מכירים רק עשר עמותות גדולות, שגם מקבלות תקציבים גדולים, ומשאירות בצל אלפי עמותות קטנות שעושות דברים מדהימים, ואפילו אין להן אתר".
עם שתי חברותיה, יעל אואנונו ודפנה סרוסי, היא הקימה את "סמייל" – "ביי מי חברתי" להגדרתן. למיזם שלהן, שכבר נרשם כעמותה, כל אחת מהשלוש הביאה כסף מהבית ("הלוואה", היא מדייקת, "בתקווה שמתישהו בעתיד נוכל להחזיר") לבניית האפליקציה הצבעונית. "טיילתי בכל רחבי הארץ ובחרתי בפינצטה 30 עמותות שעוסקות בתחומים שונים ומגוונים, מנשים מוכות ועד יוצאים בשאלה, ולכל סכום התאמתי תיאור מפורט", מסבירה הולנדר. "אם תרמת 10 שקלים, זה שלושה כריכים לילד. ב'חוות החופש' אתה יכול לבחור בין הצלת כבשה לאימוץ חמור. כל אדם יודע לאן בדיוק הכסף שלו הולך".
קבלת הפנים שציפתה ל"סמייל" הייתה הקורונה – אפס אירועים. ועדיין, הולנדר ניצלה את ההפוגה הכפויה כדי להעשיר את דף המידע של כל עמותה שצורפה למאגר, בהן "יד ולב" שמטפלת בניצולי שואה, ו"המרכז להכשרת כלבי שירות", סיוע לפוסט-טראומטיים. במקביל היא הרכיבה מארזים במחירי עלות, כמו עוגה, עציץ וחלה לשבת ב-50 שקלים.
גם סכומים קטנים מתקבלים בברכה: "התרומה לא חייבת לבוא במקום מתנת חתונה, היא יכולה להיות תוספת למתנה ליולדת, וזו גם יכולה להיות הדרך שלך להודות לרופא שטיפל בך. לשם כך הוספנו אופציות שונות של ברכות שבעיניי הן חשובות אפילו יותר מהמתנה. למסלול הזה קראתי 'מתנה בחזקת שלוש', מפני שמאחוריה עומדים שלושה נהנים: זה שתורם, זה שהמתנה ניתנה בשמו וזה שמקבל".
רחל שפירא התרגשה
בערב ראש השנה הן עבדו בכל הכוח, "ואז בא 7 באוקטובר וטרף את כל הקלפים. למי יש ראש למתנות? ולמי אתה מרגיש יותר מחויב – למפונים שפתאום איבדו את בתיהם או לדרי רחוב שהתרגלו לשרוד בזכותך?", מתארת הולנדר. "הרגשתי מאוד לא נעים מול מפונים מהדרום ומהצפון שקיבלו תרומות כמו בגדים יד שנייה ושלישית. עם כל הכבוד לאנשים הטובים שפתחו את הארונות, היה לי טעם מר. רציתי לתת להם עצמאות. אז גייסנו כסף וחילקנו להם שוברים. כל משפחה שמקבלת שובר של 'ביי מי' יכולה להשתמש בו בפוקס או בחנות תינוקות. שיתפתי פעולה עם קהילות יהודיות בחו"ל. קהילה בקיימברידג' אימצה את ניר עוז, היא מימנה את השוברים ששלחנו למשפחות. קהילה מוונקובר אימצה את חולית. היו עמותות שהציעו מתנות לילדים, דמי חנוכה, והתנגדתי לזה. חילקנו שובר כדי שהילדים יוכלו לממש אותו בפיג'מה או במשחק. לקבל שמונה מתנות ברצף זה משמח. זה סמייל קטן".
המלחמה המתארכת כפתה על הולנדר להמציא את הגלגל ברעיונות יצירתיים. "באחד ממרכזי השיקום בחרתי חמישה לוחמים פצועים ומצאתי חברה שתורמת לכל אחד מהם שובר של אלף שקל בחודש, כנ"ל למשפחות של מילואימניקים", היא מפרטת. "הבוס הגדול לא יכול להתפנות מעבודתו כדי לבקר בשטח ולבדוק מי נזקק ומי פחות, זה תפקידנו. הערב מתחתן אחד מהפצועים שלנו ומצאתי מי שמימן שמלת כלה, מאפרת ופינוקים".
בימים אלה, כמעט שנה מאז אותה שבת, המציאות דורשת מסלול חדש. משפחות שכולות מהנובה ומהצבא מעוניינות להקים מיזמים לזכר יקיריהן, והולנדר נחושה לסייע. "בעיניי, זה טבעי שהדחף להנצחה מתעורר רק עכשיו", היא אומרת, "לקח להן זמן לעכל, לבנות לעצמן סוג של שגרה, למצוא מה המת השאיר אחריו. בפגישה הראשונה, כשאומרים לי 'אנחנו רוצים להקים עמותה', אני מסבירה שמדובר בתהליך שדורש משאבים, רואה חשבון, עורך דין ובירוקרטיה אינסופית. זה לא מתאים לכל אחד".
וכך, באפליקצית "סמייל" נפתח דף חדש, המיועד להנצחה. "אני לא מתערבת בתוכן, רק מנהלת את המשא ומתן מול הספקים השונים כדי לייעל את הגיוס ולהוזיל עלויות", מבהירה הולנדר. בין המיזמים שיצאו לפועל נמצא האלבום של שחר ושלומי מתיאס ז"ל, שנרצחו ב-7 באוקטובר בממ"ד ביתם שבחולית. "שחר, אחותי היחידה, הייתה זמרת ושלומי, גיסי, היה המורה למוזיקה של כל ילדי העוטף", מספרת בר יובל-שני, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית מלהבים. "נתן סלור, שלמד איתם ברימון, השמיע לרחל שפירא את הביצוע שלהם לשיר שלה, 'נחמה', והיא אמרה שזה הביצוע המרגש ביותר ששמעה. אז נסעתי אליה, לשפיים, כדי להכיר לה את אחותי והשמעתי לה חומרים מקוריים מהאלבום שנגדע".
שפירא הייתה זו שפנתה להולנדר, שהרימה את הכפפה וגייסה כ-90 אלף שקלים למשימה. סלור בחר את הקטעים, והמוזיקאים שמתכנסים באולפן בבאר-שבע נעזרים בבינה מלאכותית כדי להשלים את החסר. "זו עבודה איטית, אבל אני מקווה שהאלבום יהיה מוכן במהלך השנה הקרובה", אומרת יובל-שני ומוסיפה: "אילולא השידוך עם 'סמייל', הקול של אחותי לא היה נשמע".
רס"ל סיון ווייל ז"ל, לוחם ביחידת אגוז, עוצבת הקומנדו, מת מפצעיו ב-29 במארס לאחר שנפגע בקרב בדרום רצועת עזה. "הוא היה השני מארבעת ילדינו", מספר אביו ג'וליאן, שעלה מצרפת לפני 26 שנה. הוא בעל חברה בתחום השיווק, ורעייתו הלן פסיכולוגית תעסוקתית. "מה אני מבין בהנצחה?" הוא שאל כבר במהלך השבעה.
דפנה סרוסי, אחת מצלעות המשולש של "סמייל", הכירה את המשפחה מרעננה והציעה עזרה. בשלב הראשון הוכנו אלפי בקבוקי יין מיקב בן נון ויקב תיתורה עם תמונתו של סיון, שהופצו גם בחו"ל. "לכל בקבוק מצורף עלון שמספר על חייו הקצרים והיפים", מספר האב. "סיון שלנו אהב סקי, בגיל ארבע הוא למד לגלוש, וכששאלו אותו מה הוא רוצה לעשות אחרי השירות הצבאי הוא ענה 'לצאת לסקי'. מהכסף שאספנו במכירות היין אנחנו מטיסים 15 חבר'ה מהצוות של סיון, שנפצעו באותו האירוע, לשבוע של סקי שיקומי בבולגריה. עמותת ארז, שמתמחה בספורט אתגרי, תתאים את הסקי לצורכיהם".
וזה עדיין לא הכל. "ב-31.10, התאריך שבו סיון היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-21, נתחיל בקמפיין גדול להקמת קרן שתממן פעילות ספורטיבית שיקומית לנכי צה"ל ותעניק מלגות, ובמסגרת 'מסע ישראלי' תחשוף תיכוניסטים לשתי עדות שתומכות במדינה. אבריו של סיון הושתלו גם בדרוזים ובדואים".
"יש פלטפורמות נוספות שעורכות קמפיינים לגיוס המונים", מציינת הולנדר, "אבל אנחנו, תמורת תשלום סמלי של 500 שקלים לחודש, מלוות את יצירת פרויקט ההנצחה עד לסיומו".
"לא מנסות להרוויח"
בני ישראל אוהבים לתרום?
הולנדר: "התורמים הישראלים הכבדים נותנים מיליונים לבתי חולים ולמחקרים. האיש הקטן, זה שלא הופך את סכום העתק להוצאה מוכרת של העסק, עלול להתפספס מפני שלא מאפשרים לו לבחור למי הוא תורם. בארה"ב זיהו את הצורך במטרה מוגדרת, ובכל מקום קופצות לך מודעות כמו 'אמץ ילד יתום באפריקה תמורת 50 דולר בחודש'. אני מאמינה בחינוך הציבור".
זו גם תשובתה לשאלה ממה "סמייל" מרוויחה. "כיוון שאנחנו רוצות שמאה אחוז מהתרומה יגיעו למטרה הוספנו אופציה למתן טיפ, עבורנו. בארה"ב, 5-3 אחוז מהתרומות מגיעות עם טיפ לאפליקציה. אצלנו, נותני הטיפ מסתכמים באחוז אחד, וזה בסדר. זה תהליך איטי".
אלו מילים של מישהי שלוקחת סיכון גדול.
"לא", היא צוחקת, "אבל אנחנו באמת לא מנסות להרוויח. הטיפים מממנים את השרת. אנחנו לא מושכות משכורת, אין לנו משרד, ואנחנו משלמות רק לנותני שירותים הכרחיים כמו מתכנת, רואה חשבון ועורך דין. כדי לשרוד מבחינה כלכלית פתחנו מסלול נוסף שהולך מצוין בארה"ב – עסקים. בישראל, רוב העסקים תורמים יפה, אבל לא מערבים את העובד בתהליך הנתינה. אנחנו מחלקות את סכום התרומה לשוברים שמופצים במייל של העובדים, וכל עובד בוחר מהאפליקציה למי הוא רוצה לתת. זה רחוק מקשר אישי-רגשי, אבל זה עושה משהו בלב".
"זה נורא ממלא", היא מסכמת. "ברמה האישית, הכי אגואיסטית, זה מה שמחזיק אותי בשנה האחרונה. אני פוגשת את האנשים הטובים של ישראל. ויש הרבה". •
ג'וליאן, אביו של סיון ווייל ז"ל: "ב-31.10, התאריך שבו היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-21, נתחיל בקמפיין גדול להקמת קרן שתממן פעילות ספורטיבית שיקומית לנכי צה"ל ותעניק מלגות"
