עד לפרוץ המחלחמה, רב-סמל מתקדם תום איש-שלום ז"ל העביר גיבושים בשירות המילואים שלו ביחידת 669. מ-7 באוקטובר, הוא החליט לחזור לפעילות מבצעית כלוחם. אתמול הוא עלה למסוק הינשוף שהגיע לעזה כדי לחלץ פצוע - ונהרג באסון.
הוא הותיר אחריו אישה, כרמית, ושלושה ילדים - יותם (13) והתאומות מיה וגאיה (11). כרמית, אלמנתו, ספדה לו אמש בלוויה: "יום ראשון בבוקר, אורזים את האוטו, תיק, מחשב, פויקה, ויוצאים לשבוע בארץ - זה תום. כל שנה עם הילדים, אורז ופורק, מכין ושוחה, מטפס, מהלך, ובערב אחרי ארוחה הולכים לחדר בריחה. כל שנה. וכך אני רוצה שהילדים יזכרו את אבא שלהם".
"אבא נהדר, אבא אהוב, אבא שנוכח בכל שלב של הגדילה שלהם", הוסיפה. "אבא צעיר, ממש חבר שלהם. ובין לבין כל הדברים מוכר וקונה עוד בית בארצות-הברית בשיחת טלפון. המשפחה שלנו הייתה בשבילו הכל, הסיבה לקום וללכת לישון. הלב מסרב להאמין שכך מסתיימת דרכו של איש צעיר ואהוב. לא כך תיכננתי את החיים. פגשתי את תום כשהיה צעיר מאוד, עוד לפני הצבא. התחתנתי עם בחור צעיר כדי לא להישאר לבד והנה אני כאן נפרדת ממך עצובה וכואבת. עצובה על התכנונים שלנו ביחד, על המונדיאל בארצות-הברית בעוד שנתיים, על הטיולים. אני אוהבת אותך, אני לא מסוגלת לחתום את זמן העבר, אבל אין לי ברירה - אני צריכה להמשיך להיות עם הילדים ולקום מחר בבוקר".
מפקד יחידה 669, סא"ל א', אמר בהלוויה: "תומי, זינקת לחילוץ של פצוע ירי דחוף לפינוי מתוך הרצועה. היית בדרך למשימה שעשית עשרות פעמים בעבר, אך מהמשימה הזאת לא שבת ונפלת יחד עם חברך לצוות אלוש. תום, לפני כ-20 שנה התגייסת ליחידה. שירתנו כלוחמים בסדיר ובאותן שנים זכיתי להכירך. לוחם רציני ויסודי שיורד לפרטים ותמיד משרה ביטחון לחבריו לצוות ולמפקדים. ידעו תמיד שעל תום אפשר לסמוך".
"ב-20 שנות שירותך ביצעת עשרות משימות והצלת חיים רבים", הוא אמר. "גם במלחמה הזו לא הסכמת לשבת על הגדר - על אף שכבר לא היית כשיר ומילאת תפקידי הדרכה, וכהרגלך השלמת את המשימה", הוסיף. "אתה חלק מדור של גיבורים שלא היו מוכנים לעמוד מנגד, אני מצדיע לך ולמחזור ל"ד. אנחנו אנשי היחידה נמשיך במשימה שהתחלת, נילחם ונציל חיים, יחד עם אחינו בטייסת 123 נמשיך לזנק למשימות. תום, קיימת את הפסוק בתהילים 'בעת צרה קרא והצילך'".
תום, שנולד בקיבוץ חניתה, התגורר במשך כמה שנים בעין גדי. ביישוב שבו התגורר תום, נס הרים שבהרי ירושלים, אמרו כי "תום וכרמית בחרו לגור כאן. היה להם חשוב לגור ביישוב מעורב, דתי-חילוני, כמסר של חיבור ואחדות. הוא היה חבר אמיתי, שתמיד שמח להושיט יד ולעזור, לתת ולתרום. הכל עם חיוך, טוב לב והמון שמחת חיים. תום אהב את הים, לצלול, לשוט ולחתור בקיאק, אהב לטייל ברחבי ארץ ישראל". גם בקיבוץ חניתה ספדו: "אביו של תום, שי, היה לוחם סיירת מטכ"ל ונפטר לפני שנה בדיוק. תום עצמו הספיק לשרת בכיתת הכוננות של חניתה בתחילת המלחמה. יהי זכרו ברוך".
