יותר מתחקיר שמפרט את שרשרת הכשלים של חיל האוויר ב-7 באוקטובר, "זמן אמת" חשפה את הבלוף מאחורי הדימוי המיתולוגי שלו: "מצוינות", "תרבות ארגונית", "חשיבות התחקיר". הכל נראה ונשמע כמו בדיחה עצובה בכתבה המטלטלת והמרתיחה של אבי עמית.
סמל הקריסה נעוץ בתמונה הבלתי נתפסת מאותה שבת, כפי שתוארה במשדר: הקצינים הכי בכירים בחיל מכונסים ב"בור" ומוקפים באמצעים הטכנולוגיים הכי משוכללים, אבל איש מהם לא מהרהר שמא כדאי לצפות בטלוויזיה מצ'וקמקת או להציץ בסמארטפון שיש לכל מש"ק דשא, על מנת להבין מה קורה בשטח. לפי התחקיר, מפקד חיל האוויר גילה על דבר קיומו של פסטיבל "נובה" רק בשעה 16:20 (!). כל המדינה הוצפה בסרטונים מזעזעים, ניצולים וניצולות פירסמו תיעודים מצמררים ואלוף תומר בר עדיין היה מחובר פחות מאנשים בדרגת טוראי. אולי זאת הסיבה שטרם התפטר: הוא עוד לא יודע למה.
אולם גם לאחר שיצא מהבועה וגילה מה התחולל, לא ניכרת איזושהי דחיפות לבצע את הדבר היחיד שהגון ונכון בסיטואציה: לסיים בהקדם את התחקיר, להציג אותו בשקיפות מלאה ולהתמודד עם ההשלכות. אחרי שנים שבהן החיל הוצג כאימפריה של תחקירים נוקבים ומהדהדים, דווקא המסמך החשוב ביותר מתמהמה. אם הנ"ל היה מתרחש בגופים אחרים, קצת פחות מאותרגים, כבר היו קוראים לזה "טיוח".
ההתפרקות המהדהדת של מיתוס חיל האוויר הוא גם נקודת תורפה בתחקיר: עמית מסביר מצוין את ה"מה" אבל כמעט ולא מתעכב על ה"למה", מלבד בסוגיה של המחאה נגד ביטול עילת הסבירות. וגם שם הדיון הוא ספציפי: האם המשבר סביב ה"אי-התייצבות" גרם לפגיעה בכשירות. אלא שגם בהקשר הזה, עצם התפיסה העילאית של חיל האוויר את עצמו נמצאת בלב הסיפור, ממש כמו העובדה המחרפנת שלא חיפשו אינפורמציה בשידורי החדשות וברשתות. "את מי יכולים להאשים אם לא אותנו?" מתקרבן אל"ם (במיל') נוף ארז, "אנחנו האוכלוסייה שהכי טוב והכי נוח כרגע להאשים". ובכן, אחרי שמנגבים את הדמעות, כי הרי ממש מאשימים רק את חיל האוויר, יש להדגיש עיקרון פשוט: לא תמיד קיימת סתירה בין מה ש"הכי טוב והכי נוח" לבין מה שנכון. זה לא בהכרח המקרה, אבל גם ארז עצמו מתפתל בצורה לא משכנעת בין גרסאותיו.
וכמובן שאי-אפשר לצפות בתחקיר ולא להצביע על הפער העצום בין הממצאים לעומת האופן שבו חיל האוויר השתקף ברובה המוחלט של התקשורת. אם היה צריך להמתין 11 חודשים עד שהופיעה תשובה רצינית לשאלה "איפה היה חיל האוויר ב-7 באוקטובר", סימן שלא רק חיל האוויר מתעכב עם חשבון הנפש.
בקטנה
שלשום ראיין שרון גל בערוץ 14 את אורי גלר כדי לשאול מה יקרה בעימות בין קמלה האריס לדונלד טראמפ. גלר, אתם מבינים, קבע לפני העימות בין טראמפ לג'ו ביידן שהאחרון יקרוס, מה שהצדיק כמובן הסתייעות נוספת בשירותי אמן החושים וחובב תשומת הלב. גלר, אלא מה, לא הילך בקטנות: "הצונאמי יבוא מדונלד טראמפ, אני חושב שהוא יקטול אותה", הכריז. אמש, במסגרת הסיקור הממורמר-משהו של העימות, גל לא חזר לבדוק מה החזאי מבין. מעניין למה.
