איטליה כה ענקית ומגוונת, שלכו תלמדו עכשיו את שביליה, תעריפיה, סודותיה ואת אמנות המיקוח בה, ועוד באיטלקית. מכיוון שלא עולה בדעתי לעצבן את אחי ואחיותי בציון, החלטתי ללכת על שופינג קל במרכז חבל אאוסטה.
ידיים ומספריים
דבר שני, משתלם במיוחד, הוא לנסות להעביר לישראל לשבוע את אומברטה (Ombretta), הווילונאית מהעיירה Verrayes. מי שצפה בה ובחברתה המיומנת, סול, עומדות ומותחות ותופרות ותולות וילונות, ירצה להשליט בציון מהפכת וילונות יפהפיים וזולים.
אומברטה, ששמה נגזר מהמילה "צל", היא מומחית ליצירת וילונות. פשוטים יחסית, מבדים יפהפיים ולרוב שקופים, על כל חלון בבית. מה עושים? ניגשים לשוק של העיר שאטיון ומחפשים ומוצאים את סטפנו הווילונאי. מביאים עוד שתי מקומיות, בוחרים עם סטפנו את הבד, בתוספת עודפים נדיבים, כי הכל כה זול. אומברטה מצוידת בתרשימי מידות’ ותוך דקות הבד נגזר, חבקי נחושת מחליפים ידיים וגם מוטות עץ לבנה.
משם נוסעים ל-Ivrea (איבראה), עיר הקרניזים, כפתורי העץ והווילונות הדקים. שם יתקינו הכל לפי ההוראות של אומברטה וסול, ומרחוק מצטייר כעין קונצרט לשש ידיים ומספריים.
כשמגיע החשבון אנחנו אחוזי תדהמה. אין הסבר לפער המחירים בין כאן לשם. כבר שמונה שנים אנו עומדים מול חלונות ביתנו הפשוטים וזוממים איך לחטוף את האישה הצנועה והדייקנית הזו. אנחנו מוסיפים לה סכום מחייך אך טרם מצאנו כיצד לבצע כאן העברה וילונאית כה איטלקית. אנחנו על זה. חישבנו שתליית וילונות בישראל תעלה עוד שני אפסים. מצאנו! נביא לכאן רק את הבד ואת אומברטה המתוקה והמוכשרת ונתן פרנסה גם לווילונאי עברי, ונדווח.
פורצלן של סתיו
מי שאוהב צבע - סיציליה היא המקום שלו: כלי פורצלן לבנים שיצאו לגמרי מדעתם ונצבעו בכל דיגום אפשרי. אבל גם במרכז אאוסטה, עם רכבת או אווירון, תמצאו לכם כלים נהדרים, ואם תרצו מחיר מצומצם לכלי מרהיב, הקפידו לבוא בסוף הקיץ. למה? כי כך הודיע לנו הבית שלנו, שמדבר אלינו ומעביר מידע חשוב: בוקר אחד הוא הסביר, תפסיקו לשבת ולבהות בשלג! הוא היה כאן גם אתמול. רוצו מיד לבית המקדש: זהו מתחם ברונו טקס (Bruno Tex) שלו סניפים מבלבלים בחבל אאוסטה. עם כל עיטור, סדין מעומלן ומערכות אוכל מסחררות. ובאשר למערכות אוכל (סרוויס בעברית) - קונים קערה ארוזה מראש, ושולחים בדואר. גם מערכת שלמה.
אנחנו רצים אל חנות הכלים ופוגשים שם מערכת פורצלן מרהיבה.
כמה זה?
המוכרת: 20 יורו. עשרה כלים.
השתגעתם?
לא. וכדאי לכם לקנות עכשיו. עוד שבועיים הם ייעלמו.
למה?
כי זה סוף הקיץ וזאת מערכת קיצית.
למה? בחורף היא מתפוצצת?
לא. פשוט העיצוב והצבעים ממש לא הולמים את מנעד צבעי הסתיו שלנו. הוא רגוע ובגווני טרה ובז'.
ואז משטרת הפורצלן מסיירת בבתים ומחרימה את כלי הקיץ? עזבו, תארזו לנו מיד. אנחנו שולחים אותם לישראל, שם הקיץ שולט עד לסוף ינואר.
תראי, איטלקי לא היה מעז לשים על שולחנו קרנבל צבעים כזה.
העזנו. קנינו ונהנינו. רק זכרו לרוץ בסוף הקיץ ולרכוש משהו מרהיב כמעט בחינם.
הגריסיני שטעים להכיר
כדי לגוון את המלצות המזון שלנו, יש להיכנס לעומק מחוז אאוסטה ושכניו, ולציין בקיצור את הגריסיני של Calvi, שלא דומים לשום גריסיני שאתם מכירים. הם פציחים מאוד, בעלי תכולת שמן וחמאה גבוהים, אינם מתקלקלים, והם מתובלים בעשבים או בבצל או בחמאה, והם הכי טעימים שתמצאו. איפה? בחנויות באזורי Verrayes ו-Champagne, במרכז אאוסטה, רק דאגו לארוז אותם היטב.
ואם הגעתם למפעל Calvi, בקשו את הגריסיני השבורים או הזהובים מדי. טעם גם עדן, מרקם נפלא ומתפצפץ במחירי סוג ב'.
תוסיפו לסל
גבינת Becca d’Avers: גבינת צאן מקומית טרייה ממרכז אאוסטה. לא מעופשת או מלוחה מדי אלא פשוט טעימה מאוד לכל מטרה, וחוגגת עם פרוסות עגבנייה עסיסיות, כמו בסלט קפרזה נפלא.
דבש של Tarassaco: כדאי לקנות בצנצנות קטנות כדי לעטוף בזהירות. הדבש פחות מתוק וטעמו עמוק יותר, ומוצאים אותו במעדניות ובשווקים היומיים (למשל: בזה של Chatillon המתקיים בימי ב' בבוקר). הוא נהדר עם גבינות חזקות ופנקייקס.
יינות Barbaresco, Barbera, Barolo: כל היינות מענבים אלה מפורסמים, וטעמם ברובו מצוין. כולם מפיימונטה ולאנגה, שזה אומר גם מרכז אאוסטה.
אגוזי לוז נפלאים: אם כבר הגעתם למקום כמו Alba או Asti, כדאי להסתובב, לרכוש יינות ארוזים היטב ולזלול פסטת טייאריני שמכילה מיליון חלמונים (ואפשר לבודד בנייר אלומיניום ומיד לקרר אחרי). חפשו גם את אגוזי הלוז של אלבה, עם הטריות והטעם המיוחד, ובבית הקפיצו אותם קלות במחבת כבדה (נכון. אוקסימורון) והמליחו ברגישות.
