חברת הסטארט-אפ הישראלית רייפ-גארד (Ripe Guard) פיתחה טכנולוגיה יוצאת דופן שיכולה להביא אוכל למאות מיליוני אנשים רעבים. היא מאפשרת לעקוב אחר חיי המדף של פירות וירקות ולמנוע השלכה של כשליש מהמזון בעולם. זו מהפכה בסדר גודל עצום, אבל כל זה עומד עכשיו על סף חידלון.
החברה, שממוקמת בקריית-שמונה, מתקשה להתאושש מהמכות שניחתו עליה כתוצאה מהמלחמה בצפון: הצורך להתפנות, היעלמות השותפים העסקיים, הסירוב של המשקיעים, העובדים שהתפזרו, גם שירות המילואים הארוך של המנכ"ל. וזה לא מקרה בודד. ככה נראית היום השגרה של חברות הטכנולוגיה בצפון המדינה, אלה ששרדו עד כה.
"הטכנולוגיה נולדה במכון המחקר מיגל, ואנחנו התעקשנו לבסס אותה במרכז האגרי-פודטק בקריית-שמונה", אומר איתמר לופו, מנכ"ל החברה. "היו קשיים גם לפני המלחמה - גיוס כוח אדם מקצועי, קרבה גיאוגרפית למקומות, אבל האג'נדה שלנו הייתה מכוונת לפתח את האזור. בעקבות המלחמה נשארנו עם שלושה עובדים, אני הייתי במילואים מעל 200 ימים, וגם נאלצנו להתפנות. חטפנו האטה מאוד משמעותית במלחמה".
לדברי לופו, המעבר הכפוי למושב בני-יהודה שברמת הגולן לא איפשר להעביר את הציוד המקצועי, ולחברה אין יכולת להקים את התשתית הנדרשת. גם הקשרים שיצרה עם מפעלים במדינות בעולם נעלמו. "אנחנו נתקלים בתשובות כמו 'זה לא זמן טוב לישראלים'. פרויקטים ממש נעצרו".
בנוסף לכל אלה, גיוס הון, שהוא דופק החיים של סטארטאפים, התאדה: "גם ככה היה קשה, המהפכה המשפטית הוסיפה עוד קשיים ועכשיו המלחמה הפכה את זה לבלתי אפשרי. אנחנו רואים המון חברות שמתרסקות לידנו. אתה פונה למשקיע מחו"ל והוא אומר לך, 'אולי החברה מתרסקת מחר, אולי העובד הזה שבמילואים מת מחר. פה לא רוצים לעבוד עם ישראלים'".
קצת שפיות
כשמדברים על מצב תושבי הצפון, אוזלות המילים. אחרי התושבים שפונו מבתיהם וחקלאי הצפון שהורחקו משדותיהם, גם אנשי ההייטק והפודטק הם אוכלוסייה שספגה מכה אנושה. קשה לתכנן מפת דרכים של מחקר ופיתוח, גיוס הון וחדירה לשוק האמריקאי, כששום דבר ממה שנדרש כדי לעשות את הצעדים האלה אינו מובטח.
מרבית החברות התפנו לאזורים מרוחקים מהגבול, אך הפעילות המאולתרת קשה הרבה יותר, חלק מהעובדים התפזרו ונעלמו, וההוצאות מאיימות לכלות את החברות הצעירות והמבטיחות. לא תופתעו לשמוע שהממשלה נעלמה מהתמונה, ואין מי שיסייע לתמוך בחברות ולעזור להן לעבור את התקופה הקשה.
2 צפייה בגלריה
גלעד אהרנסון, ממייסדי "סופר נטורל": "כרגע קריית־שמונה מתה, עיר רפאים. גם אם מחר בבוקר המלחמה נגמרת, היא חוזרת להיות חצי מהתושבים ויהיה תהליך שיקום ארוך"
ובכל זאת, יש מי שמנסים לעזור כדי לשמור על קהילת ההייטק של האזור בחיים, להחזיר מעט שפיות. היום יוכרז על הקמתו של מרכז חדשנות אקלים-טק בקיבוץ מחניים, מעט רחוק יותר מקו האש. מאחורי היוזמה עומדות רשות החדשנות, מרגלית סטארטאפ סיטי, קרן JVP, מכון המחקר מיגל וקרן JNF-USA.
למרגלית סטארטאפ-סיטי יש ללא ספק מקום מרכזי בבניית האקוסיסטם בצפון של חברות וארגונים בתחומי פודטק ואקלים-טק. באמצעות עידוד יזמים להקים סטארטאפים בתחומים אלה, בניית התשתיות הנדרשות לפעילות ושיתופי פעולה עם גורמי אקדמיה ותעשייה באזור, היוזמה הזו הפכה את קריית-שמונה למעצמת פודטק. לא מדובר רק בחברות סטארט-אפ שפועלות כאן, אלא גם במשפחות של העובדים שעוברות לאזור, ואפילו שיעורי "פודטק" בבתי הספר. "נוצר פה אקוסיסטם מדהים, פורח, היינו ממש בשיא", מספרת שמרית קניג, שותפה בקרן JVP ומובילת ההשקעות של מר גלית סטארטאפ סיטי בגליל. כל זה היה עד 7.10.
השבועות הראשונים אחרי תחילת המלחמה הכניסו את כולם להלם. לקח זמן להבין שהמצב הזה לא יסתיים בקרוב. כמו בהרבה מקומות אחרים, גם כאן הפעילות האזרחית נוצרה במקום הפעילות הממשלתית שנאלמה דום. "אמרנו לעצמנו שאנחנו ממשיכים, שומרים על הקהילות שלנו ביחד", מציינת קניג, "המשכנו לעבור עם הילדים בבתי הספר שאליהם הם פונו, עם הסטארטאפים עבדנו בזום. וגם התחלנו מפגשים במחניים בקפה ללה. בתקשורת רואים איך הצפון קורס ואיך הוא נטוש ומופקר, וזה נכון שהוא מופקר על ידי גורמי ממשלה אבל אנחנו אף פעם לא נטשנו".
המרכז החדש במחניים יאפשר ליזמים להיפגש, לעבוד באופן ספייס. אחרי המלחמה, כשיגיע היום הזה, הוא ישמש כשלוחה של המרכז בקריית-שמונה.
אראל מרגלית, יו"ר JVP ומרגלית סטראטאפ סיטי: "דווקא עכשיו, ולמרות כל האתגרים באזור, אנחנו בוחרים להשקיע בגליל, בסטארטאפים וביזמים, בקהילות ובתושבי הגליל. יש תקווה חדשה לקהילת ההייטק בגליל שתחזור ותעמוד על הרגליים דווקא בתקופה הקשה והמאתגרת שבה אנו נמצאים".
"מורכב להחזיר חברות"
לא כל החברות יוכלו לעבור לכאן. לופו אומר שיהיה מסובך עבורו להעביר את הפעילות מחדש: "העשייה של JVP מבורכת וזה חלק ממה שעוזר לרקום אקוסיסטם במרחב. אבל יהיה מאוד מורכב להחזיר את החברות. זאת תעודת עניות מטורפת לממשלה, שהנקודה הכי צפונית שאנחנו יכולים להגיע אליה היום היא מחניים. במקום קריית-שמונה".
חברת ביובטר (BioBetter) נמצאת בחזית פיתוח טכנולוגיית חלבונים מהצומח. התהליכים שהיא מפתחת מאפשרים לייצר סטייקים מתורבתים בהיקפי ייצור גדולים בלי לשחוט אף פרה בדרך. היא הוקמה ב-2017 על בסיס מחקרים של פרופ' עודד שוסיוב, ב-2022 זכתה בתחרות הפודטק של כלכליסט ותנובה, ומאז הקימה מפעל בגן התעשייה בתל חי. חומרי הגלם שלה - צמחי טבק, גדלים בכפר סאלד, מעיין ברוך ורמת הגולן. הכל נטוע, כך התברר בשנה האחרונה, בטווח טילי הכתף והכטב"מים של חיזבאללה.
עם תחילת הפינוי הוחלט בחברה להעביר את הפעילות ליקנעם, ובהמשך פוזרו הפעילויות בין כפר יהושע וצמח. חלק מהעובדים עזב, רבים מהם נקראו למילואים, והיום מעסיקה החברה 35 עובדים לעומת 50 לפני המלחמה.
המשקיעים והלקוחות, זה סיפור קשוח יותר
ד"ר עמית יערי, מנכ"ל ביובטר, אומר שחלק מהמשקיעים גילו הבנה אבל אחרים רצו להתרחק. "אף אחד לא אמר בפנים שזה בגלל המצב. יש סיוע שאנחנו מקבלים ממס רכוש בעיקר, אבל עיכוב בלוחות הזמנים קשה יותר לכמת. אני לא יכול להגיד 'המכירות שלי ירדו ככה וככה אז תפצו אותי', אני מקווה שהם ירימו את הכפפה במקרה הזה".
אולי צריך לחפש משקיעים ישראלים שלא התעניינו בפודטק לפני כן, אבל רוצים לעזור להייטק בצפון?
"אנחנו לא בקטע של לחפש נדבות. יש לנו טכנולוגיה מצוינת שמעניינת אנשים גם בלי הדבר הזה. חשוב העניין של להישאר בצפון ולהעביר לכאן כוח אדם מיומן. אני מקווה שיושם דגש כדי לשמר את זה, להזרים חמצן לחברות האלה שלא מוכרות אבל צריכות להתקדם".
קשה להאמין, אבל יש חברות שמתעקשות להמשיך ולפעול בקריית-שמונה בימים אלה. אחת כזו היא סופר נטורל (Super natural) שמייצרת חטיפי בריאות חדשניים כמו חטיף מיקס אצות, חטיף סלק וחטיף קינואה. המייסדים, גלעד אהרנסון וזמר ס"ט, שגדלו בעיר, גייסו ב-2019 הון ראשוני והקימו את המעבדה שלהם. ב-2023 הקימו את המפעל שמייצר את החטיפים והחלו במגעים לפיתוח ערוצי שיווק בארה"ב.
המצב גובה מחיר יקר. מעשרות העובדים לפני המלחמה נותרו פחות ממחצית, וכל יום עבודה הוא אתגר בפני עצמו. "קשה מאוד לחיות פה, אבל לא ראינו אלטרנטיבה אחרת, כי אז מה הטעם לקיום שלנו כמדינה?" אומר אהרנסון. "ב-2024 המחרשה היא הטכנולוגיה והמחרשה צריכה להישאר פה בקריית-שמונה".
אפשר להמשיך לעבוד בקריית-שמונה כשמסביב רקטות כטב"מים?
"הייתה פגיעה של כטב"ם בחצר, אבל גם זה לא השבית אותנו. יש כמה חבר'ה שנשארו איתי, גם הם קשוחים מקריית-שמונה. מצד שני, אני לא יכול לקחת על אחריותי להביא עוד עובדים, אז עכשיו אנחנו בתהליך של הוצאת אחד התהליכים לדגניה. אבל בוא, הם לא יצליחו לשנות אותנו, בייחוד אחרי השנה הקשה הזאת. אין לנו ברירה אחרת, אין לנו מדינה אחרת ואנחנו חייבים לחזק אותה, להילחם עליה".
"הכל נעצר"
המקום שבו נעצרת התנופה גם אצל יזמים עקשנים הנאחזים בקרקע הוא הכלכלי. "הקושי העיקרי הוא שהכל נעצר", אומר אהרנסון, "הגיוסים נעצרו, חברות שהשקיעו באקוסיסטם נזהרות מאוד היום. מי ששם כסף הם יהודים פילנתרופים שנותנים קצת כדי לעזור. המשקיעים מחו"ל רוצים להוציא את כל הידע והטכנולוגיה מישראל ולהעביר לארה"ב. הטכנולוגיה שלנו יכולה להיות דבר ענק לכל אזור הגליל, אבל בגלל שאין לי כסף אני לא יכול לקבל הזמנות וזה מונע כניסה לשוק".
איך ניתן להתמודד עם המצב?
"כרגע קריית-שמונה מתה, עיר רפאים. גם אם מחר בבוקר המלחמה נגמרת, היא חוזרת להיות חצי מהתושבים ויהיה תהליך שיקום ארוך. אנחנו זקוקים לסיוע לתקופה הזו של המלחמה - סיוע של משרד הכלכלה, של משקיעים. היה מאמץ גדול לבנות את מה שבנינו, ולזרוק את זה אחרי חמש שנות השקעה זו טיפשות".
דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות: "המהלך האסטרטגי של הקמת מרכז החדשנות בגליל המזרחי מהווה אבן דרך משמעותית בתהליך שיקום וחיזוק האקוסיסטם הטכנולוגי המתקדם שהתפתח באזור, תוך התמקדות בתחומי הפודטק והטכנולוגיות האקלימיות - שבהם ישראל מובילה בזירה הבינלאומית. למרות האתגרים המורכבים שהמערכה המתמשכת מציבה בפנינו, אנו נחושים להמשיך ולקדם את תעשיית ההייטק בכל רחבי המדינה, עם דגש מיוחד על הפריפריה ובמיוחד על האזורים שנפגעו".
מרגלית מסכם: "אנחנו נותנים כעת בלון חמצן נוסף לקהילת ההייטק הגלילית, שממשיכה בכל הכוח למרות אתגרי השנה האחרונה".
