אביתר בנאי – "חלל": בשלב יחסית מוקדם של המלחמה הוציא אביתר בנאי אלבום קאברים שהיה מלא בנדיבות מנחמת, אבל היה ברור שזאת רק תחנה בדרך לדבר האמיתי: אלבום חדש שבו אחד הכותבים הרגישים ביותר שידעה העברית ינסה למצוא עבורנו את הקול שאבד. ב"חלל", הסינגל שמקדם את האלבום שייצא ביום שישי, בנאי עומד במשימה בהצלחה מסחררת: מסע קורע לב בין מיטות פצועים לקברים טריים, בין אומה קרועה לחיפוש אחר האל ש"הפעם שותק". הדמעות לא צריכות יותר מזה כדי להתפרץ כמו ילד רעב ועייף.
לבנת בן חמו – "קופסאות": אלבום הבכורה המרשים של לבנת בן חמו מכניס למטבח של המוזיקה הישראלית לא רק קול וכתיבה שמזכירים את האפקט שהיה בשירים של אתי אנקרי, אלא גם סיפור חשוב על זהות שהיא גם היברידית וגם עתירת סתירות. "קופסאות", מהבולטים בשירי האלבום, מייצג היטב את הנרטיב ונוגע עמוק בלב של כל מי שיצא מבית הוריו עם קופסאות מלאות באוכל שיכול להשביע רעב אבל לא געגוע.
ג'יזס אנד מרי צ'יין – Pop Seeds: האחים וויליאם וג'ים ריד, שאחראים לאחד מהרכבי הרוק האיקוניים והמשפיעים של שנות ה-80, חוגגים ספר אוטוביוגרפי חדש עם שיר מלא במתיקות נוסטלגית אך לא מיושן בשום צורה.
אדוּניה – "בא לי": המפגש בין יוצרת מבטיחה ורבגונית כמו אדוניה למפיק חד ועתיר הישגים כמו רן שם טוב (לנצח סולן להקת איזבו האהובה) מניב את אחד משירי הפופ המעולים שיצאו לאחרונה בארץ. אם כבר להשתמש בשתי מילים בלתי נסבלות כמו "בא לי", אז לפחות שהתוצאה תהיה כל כך מרעננת.
קנדריק לאמאר – Watch The Party Die: רגע אחרי שנודע שהוא יופיע במחצית הסופרבול הקרוב, קנדריק לאמאר משחרר שיר חדש, ולמרבה ההפתעה הוא לא עוסק בסכסוך המתוקשר שלו עם דרייק. כלומר, לא במפורש לפחות: הקטע מלא בחיצי רעל מרירים שהראפר המבריק שולח לכל עבר, אבל האווירה פחות טרחנית ונוקדנית, ונדמה שגם לו קצת נמאס מהפוזה, והוא רק נפטר מהשאריות. עדיף ככה.
