אנדד אלדן, מוותיקי קיבוץ בארי, "הוא משורר ייחודי ומרתק. סגנון כתיבתו מורד ביחס השגור בין צליל למשמעות, בדגש על הצלילים החוזרים על עצמם ונראה כי בעצמם הם מבטאים מעין לחש קסם או תפילה. שיריו הם לא פעם חידה מורכבת, מאתגרת לפענוח. רבים מהם עוסקים בשכול, רוויים בצער, עם זיק של אור מנחם. לצד השירה, אנדד הוא איש חינוך מסור, שלימד את ילדי בארי והסביבה ספרות ותנ"ך באהבה לאורך שנים רבות, והם השיבו לו אהבה". כך נכתב מטעם אקו"ם, לאחר ההחלטה להעניק לאלדן פרס מיוחד על עושר יצירותיו ותרומתו לתרבות הישראלית.
המשורר ורעייתו שרי, ניצלו מטבח 7 באוקטובר בקיבוץ בארי, כך גם מרבית כתביו. במלאת מאה שנים לאלדן, מצא דירקטוריון אקו"ם לנכון להעניק לו את הפרס המיוחד, בגובה 20 אלף ש"ח.
אלדן פונה עם שרי ב-8 באוקטובר, יחד עם חברי בארי למלון דיוויד בים המלח, ואחרי שבועיים הם הועברו לדיור מוגן בתל-אביב. "אני רוצה לחזור לבארי", אמר לבני משפחתו לאחר תקופה שבה היה מפונה.
מתוך השכול הפרטי ואבלו על מות בתו, כתב אלדן שורות שנקראות היום כנבואה מצמררת:
"עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּהּ"
לאחר קבלת הפרס, אמרה אשכר בתו: "אני מלאת הכרת תודה לממליצות ולממליצים הרבים על אבא לפרס. אמרו לי באקו"ם שדבר כזה עוד לא היה מעולם, שכל כך הרבה אנשים המליצו על יוצר לקבלת הפרס. אבא אהוב ויקר שלי, אני כל כך שמחה עבורך על ההכרה וההערכה שאתה ראוי להן. נימוקי הפרס מרגשים. כשהודיעו לי מאקו"ם שאבא זכה, עיניי התמלאו דמעות. עבור אבא ועבור אחותי לירז, זכרה לברכה, על כך שהשיר שאבא כתב לה באהבה ובלב שבור בעקבות מותה, 'על קירות בארי'".
