מופעי המחווה למאיר אריאל ז"ל היו לא רק סוכני זיכרון מצטיינים עבור אמן שלא ידע בחייו כמה הוא חשוב ומשפיע - הם גם היוו פלטפורמה לכמה מהקאברים היפים ביותר במדינה שמכורה לז'אנר: 'מודה אני' בביצוע של אלג'יר, 'סיפור מותם של עלמה ועלם' בביצוע של יהודית רביץ, 'הולך בטל' בגרסת אתניקס וזאת רשימה חלקית למדי. ב-30 בספטמבר תיגדע השרשרת: המופע שייערך בלייב פארק בראשון-לציון, במלאת 25 שנה למותו של אריאל, יהיה האחרון בפורמט. בהתאם, הליין-אפ מרשים ומלא בפוטנציאל להברקות נוספות: משמות צפויים כמו שלום חנוך, אביב גפן, יהודה עדר, שלומי שבן (שינהל אמנותית) והבנים-של שחר ואהוד אריאל, דרך אמנים מסקרנים בהקשר המוזיקלי כמו בלקן ביט בוקס, ג'ימבו ג'יי ואסתר רדא, ועד כישרונות עולים כמו עלמה גוב ומעיין ליניק.
אריאל כתב די והותר שירים רלוונטיים למצב, אבל קשה שלא להרהר בשיר אחד שהפך לפייבוריט, הרבה בזכות הביצוע שלו במופע המחווה הראשון, בשנת 2000. אז, אהוד בנאי ביצע את 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ' והכניס בו את הרגש ובעיקר את המפוחית שהיו דרושים כדי להפוך את הגאונות המילולית של אריאל לרגע שחונק את הגרון, כי בישראל ובגבולותיה תמיד יש לילה, ובשביל חיילים וחיילות והמשפחות שלהם אין יותר חשובה מהתקווה שהוא יעבור בשלום. הכוחות לא נמצאים (לפחות כרגע) בסואץ וגם לא בצידון, אבל אין ספק שגם בבוץ הטובעני והמחורבן של עזה יש לוחמים ששומעים כבר כמעט שנה איזה "לךְֹ-לךָ" במצעד הפזמונים וחושבים "הייתי טס, לא רק הולך מכאן כעת".
