מלחמות יצרים // מירב רוט } מודן } 328 עמ'
את הספר מסיימת הפסיכואנליטיקאית מירב רוט במה שהיא מכנה "וידוי שמרני": "אני מעדיפה את האמת על פני השקר, את האהבה על פני השנאה, את הזיכרון על פני השיכחה, את הטוב על פני הרע, את דחף החיים על פני הדחף המוות, את הידיעה על שנאת הדעת, את האתיקה על פני השבר המוסרי ואת הגילוי על פני הכיסוי".
קל להסכים עם ההעדפה הזאת, אבל היא כרוכה במלחמה פנימית שאיננה פוסקת בדחפים אלימים, בפיתויים, ברצונות ובחשקים. ביניהם להשליך את מה שאיננו אוהבים בעצמנו על האחר ואז למגר אותו בביקורת; או לפצל את העולם לטובים נגד רעים, 'אנחנו' נגד 'הם' ולהאמין שהצדק הוא בצד שלנו והאחרים אינם מבינים שום דבר; או להתכחש לכאב של הזולת ולגבולות של הרצון הטוב שלנו. "כל שעה בחיינו", כותבת רוט, "מפגישה אותנו עם המתח הקיומי הזה בין כוחות המושכים לכאן ולכאן". זה לא רק עניין של טיפול ולמידה כיצד לווסת את המתח הזה, עם החרדה והכאבים שהוא כרוך בהם. זה עניין של אתיקה, שהיא, אליבא דרוט, לא פחות מאשר "כוח יסודי וחיוני בבריאותנו הנפשית".
1 צפייה בגלריה
yk14080565
yk14080565
(מירב רוט ׀ צילום: צביקה טישלר)
רוט, שיממה לאחר מתקפת 7 באוקטובר הקימה במלון מפונים בים המלח מרכז התנדבותי לטיפול נפשי בנפגעי טראומה, מיטיבה לראות בכל מישור בחיינו מלחמות של יצרים. הרי באותם הימים ממש שבהם התוודענו לזוועות הטבח, התוודענו גם לשטף של התנדבות ועזרה. יצר החיים נאבק בדחף ההרס. רוט הקדישה את ספרה זה, שנכתב לפני הטבח, לבחינתן של שבע מלחמות כאלה. בהן גם המתח שבין הרצון להיות טובים וטהורים ובין הנכונות להכיר גם בטוב וגם ברע שבתוכנו; וגם הקרב שבין נכונות לראות את האחר ולקחת אחריות בהבעת על עצמנו ועליו, ובין הדחף לקרוס אל שבר מוסרי.
רוט מנסחת כלל פשוט: "אהבת אמת תלויה באהבת האמת", והוא נשען על כוחה של הדדיות, קרי: מי שיבין את קשייו שלו יפתח חמלה כלפי החולשות של האחר. כפי שניסחה פורציה בנאומה המפורסם מ'הסוחר מוונציה': "מִדַּת הָרַחֲמִים לֹא תֹּקֶף לָהּ:/ כְּגֶשֶׁם רַךְ רוֹעֶפֶת מִשָּׁמַיִם/ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. בִּרְכָתָהּ כְּפוּלָה הִיא:/ בְּרָכָה בָּהּ לַנּוֹתֵן וְלַמְקַבֵּל... אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְרַחֲמִים,/ וְהַתְּפִלָּה הַזֹּאת עַצְמָהּ/ מוֹרָה לָנוּ לִנְהֹג בְּרַחֲמִים".
רוט בהחלט לא חיברה ספר מסוג "עזרה עצמית", אבל קריאתו מעודדת להתחזק, לאהוב את האמת ולהאמין במגע פתוח עם מאפיינים שונים של הקיום. כל מאבק נבחן בשתי דרכים: דרך קריאה ביצירה ספרותית קאנונית — בין היתר מאת לאה גולדברג, גוסטב פלובר, איטאלו קאלווינו ואהרן אפלפלד — וגם דרך סיפוריהם של מטופלים מן הקליניקה של רוט. ידועה האגדה על סטודנטים לפסיכולוגיה שמרציהם אמרו להם "מי שרוצה להעמיק בפרויד — יפנה נא אל החוג לספרות", ועל סטודנטים לספרות שמרציהם אמרו להם שפרויד למד יותר על נפש האדם מדוסטויבסקי מאשר מהמטופלים הממשיים שלו. רוט מצטטת את פרויד, שענה למי ששאל אם התיאור של המשורר עומד במבחן המדע, בכך ש"המדע אינו עומד במבחנו של המשורר". היא מציינת שהספרות מלווה את הפסיכואנליזה מראשיתה, שהרי פרויד גילה בספרות מושגי מפתח מן התיאוריה שלו, ובראשם "תסביך אדיפוס" שנלקח מסופוקלס. כשמלאו לפרויד 70, הוא ביקש אורח אחד שלא הכיר, וזהו הסופר תומאס מאן.
רוט שולטת בשתי המתודות, אבל היתרון הבולט שלה הוא הכישרון לכתיבה בהירה, סדורה ומעמיקה, שמייצרת חוויית קריאה אמינה. כשהיא כותבת על השפה של חנוך לוין, היא מראה כיצד הוא מבקש לקעקע את השפה שמסתירה ומטייחת. פצוע המלחמה אצלו במחזה 'הילד חולם' לא אומר "נפצעתי", אלא "עשו בי חור", "נשפכתי, אמא". כשמטופל מספר לרוט שגנב כסף, היא אומרת לו, "ממני גנבת", תוך הבנה שהוא רוצה ממנה דברים סותרים, שאותם הוא משליך לתוכה בפיצול, נפטר ממה שחסר לו לתוכה וגם שודד את התכולה שלה לתוכו.
בספרה הקודם, 'מה קורה לקורא?' (2017, כרמל), התייחסה רוט לתופעה של "הקורא הניצב מול המחבר כמראָה", כשניתחה את הקורא של 'המכתב הגנוב' מאת אדגר אלן פו. הקורא רואה את בבואתו דרך עיני הסופר, אבל הסופר מחזיר לקורא דמות זרה ומתעתעת של עצמו. באחד ממאמריו הראה חוקר הספרות עודד וולקשטיין שאותה מטפורת מטוטלת משמשת את אדגר אלן פו גם כדי לייצג הנאה ממוזיקה וגם כדי להמחיש אימת מוות מתקרב.
רוט כותבת כמו משוררת כשהיא מתארת תחושת אֵבֶל כמסכת מוות. היא קוראת ראיון עם אחות שכולה ביום הזיכרון, שמספרת "שגם היום, שלושים שנה אחרי שאחיה נהרג, אמָהּ שמה יד על הפה כש'בורח לה חיוך'", ומבינה את חוסר הרצון לשיתוף פעולה של האם השכולה עם דחף החיים שעוד נותר בה. האֵם נאמנה לבנהּ המת ודבקה בו כמו אנדרטה חיה. היא עוטה מסכה שמסתירה את הדחף לתקן ולרפא, כאילו אסור לשמחה לבצבץ מאף סדק. כשרוט למדה ספרות לתואר ראשון, לצד פסיכולוגיה, הוצגו בפניה המילים "נשף מחולות" בשיר 'בובה ממוכנת' מאת דליה רביקוביץ, והיא קראה אותן כ"נפש מחלות". במידה רבה זהו מנגנון הקריאה של רוט ביצירות ספרות. הן עוטות מסכה ובה בעת מסירות אותה עבורנו. •
רוט מנסחת כלל פשוט: "אהבת אמת תלויה באהבת האמת", והוא נשען על כוחה של הדדיות, קרי: מי שיבין את קשייו שלו יפתח חמלה כלפי החולשות של האחר