הָעֵצִים עֲמוּסֵי פְּרִי בָּשֵׁל, הַיָּדַיִם הָאוֹבְדוֹת
וּבְאִחוּר הַלִּימוֹנִים נִקְטָפִים
עִם טִפִּים שֶׁל אַלּוּפִים
לְמַעֲבַר הַגִּבּוּשׁ שֶׁל הַמּוֹשַׁבְנִיק לַשִּׁינְשִׁין
לְקוֹל הַזִּמְזוּם שֶׁל הָאָחוֹת לַנֶּשֶׁק
פְּלֵיְלִיסְט מִלִּפְנֵי הַסְּפִירָה
אַנְשֵׁי רֵעִים יִתְרוֹעֲעוּ וְרוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל שַׂקּוֹ
וְרַק אַחֲרֵי שֶׁהַדּוֹלָבִים יִתְפַּקְּעוּ
תִּסְתַּנֵּן הַמַּחְשָׁבָה
כַּמָּה נִכְנְסוּ אָז לַפַּרְדֵּס
מִי הֵצִיץ וְנִפְגַּע
מִי נִגְלָה וְנֶחְטַף
וּמִי יָצָא בְּשָׁלוֹם.
עמוס נוי
הדוגית
כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי מִתְוַכֵּחַ עִם הַמְּצִיאוּת
וְהַמִּטָּה שֶׁלִּי הִיא דּוּגִית נוֹסַעַת
בִּנְהַר הָאָכֵרוֹן דּוּמָם שָׁטָה סְפִינָתִי
וְהַמַּטְבֵּעַ שֶׁתַּחַת לְשׁוֹנִי
קַר כְּמוֹ נְשִׁיקָה שֶׁל מְכַשֵּׁף
וּבַגָּדָה מִנֶּגֶד הָרְפָאִים שָׁרִים
אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׂ שֶׁשָּׁרָה לִי אִמִּי
יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם
וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם
וְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם