לפני כחודשיים נשאה דפנה ליאל מונולוג חריג של הלקאה עצמית, על רקע הידיעה על מותם של שני חטופים בשבי. "אני כועסת על זה שדיווחתי בשוויון נפש על זה שנתניהו שם את הפוליטיקה והשיקולים הפוליטיים לפני העניין הזה של עסקת החטופים", אמרה באחד ממשדרי האקטואליה בחדשות קשת. בהמשך העלתה את הקטע לעמודי הרשתות החברתיות שלה, כמצוות הימים הללו.
אתמול ניתנה הזדמנות להיווכח האם ליאל גם הפיקה לקחים, או שהדברים ובעיקר הלייקים היו נכונים לשעתם. ובכן, בשש דיווחה הכתבת לעודד בן עמי על התנגדות רעייתו של ראש הממשלה למינוי ח"כ גדעון סער לתפקיד שר הביטחון והוסיפה: "די מדהים שאנחנו מדברים על זה בשוויון נפש". זה אכן מדהים, במיוחד אחרי שליאל ביקרה את עצמה ביושר על כך. במהדורה המוקדמת וגם במהדורה המרכזית חזרה על הברקס הבלתי נתפס מטעם שרה נתניהו – נציבת שירות המדינה בפועל – והפעם לא ציינה שזה "די מדהים", אלא הסתפקה באותו שוויון נפש שנגדו יצאה.
התפרצותה של הדרמה הפוליטית, שמערבת שני אישים שנהרות הרעל ביניהם יכולים להקיף את כל אסיה פעמיים, מצאה לא רק את ליאל בעמדת מבוכה. רביב דרוקר, לדוגמה, הודה ב"אזור מלחמה" של רשת שליבו ממש נשבר עקב ההתקפלות המסתמנת של סער בפני אדם ששניהם מתעבים. ייתכן שהלקח הוא שפרשנים בכירים (וגם זוטרים) לא צריכים להיות מושקעים רגשית בפוליטיקאים.
מנגד, בערוץ 14 מיהרו למצוא את כל הסיבות שבעולם לשכוח רקורד מפואר של טינופים וקונספירציות נגד סער, עד לפני מספר חודשים בובת חבטה פופולרית של מיטב הטאלנטים ובראשם הש"ר (השופר הראשי) יעקב ברדוגו. אגב, בתוכנית של שרון גל שאלו האם כל הסיפור הוא "פלופ תקשורתי" – אף שהוא פורסם שלשום במהדורה של אותו ערוץ ואף פומפם בגאווה. מסקנה אפשרית היא שמלבד יושרה, גם זיכרון או קוהרנטיות הם לא הצד החזק שם.
וכדי להשלים יום לא קל של חוסר מודעות עצמית, נשאה הילה קורח במהדורה של רשת מונולוג תחת הכותרת "במה אתם מתעסקים", שבו התלוננה על כך שהמהדורה נפתחה ב"פוליטיקה" (זה קצת יותר מזה) ואילו שלשום היא החלה ב"ציטוטים מישיבת הממשלה". הסיבה לעיסוק בנושאים האלה, לפי המגישה, היא ש"הם מעסיקים את מי שמקבלים החלטות על החיים שלנו". והרי מן המפורסמות היא שקיים במדינה חוק מחייב את מהדורת חדשות רשת להתמסר ל"טוויטר", "קמפיינים" ו"עימותים" (כך נכתב על המסך) ואז לקונן על זה. פשוט דיקטטורה.
בקטנה
זאב קם מתאגיד השידור הציבורי התייחס לפרסום בחדשות קשת על דברי הבלע לכאורה של המפכ"ל הטרי (אז מפקד מחוז) נגד הומואים ("זה מגעיל אותי"), ואמר ש"כל אדם זכאי לדעתו" והוסיף שהדברים נאמרו "במקום פרטי". ובכן, לשכת המפקד היא לא "מקום פרטי" אלא מקום עבודה, ואם הוא גם מקום עבודה נורמלי אזי חשיפת התבטאות כזאת הייתה מובילה להדחה. כמו כן, מעניין אם היה "זכאי לדעתו" לפי קם לו היה עוסק בציבור אחר (חובשי כיפה מכל סוג, לדוגמה), ולא פחות מעניין אם כתב בשידור הציבורי שהיה טוען ככה לא היה מושעה וננזף בתוך שעתיים.
