כמעט שנה מאז אסון 7 באוקטובר, יישובי העוטף ותושביהם זקוקים לשיקום ולתמיכה. שיפוצים וצבע במרחבים הציבוריים יכולים אולי לשפר מעט את ההרגשה. זו המטרה של פרויקט "מחזירים צבע לילדי העוטף" שיזמה חברת טמבור, והוא מתמקד בשיפוץ ובצביעת מבנים שנפגעו ו/או ננטשו במהלך חודשי המלחמה. גני ילדים, בתי ספר, מתנ"סים וגינות ציבוריות. לצורך כך גויסו עשרות מעצבים ואדריכלים, כולם בהתנדבות. בקיבוץ מפלסים, לדוגמה, לקחו על עצמם חברי ארגון מתכנני ומעצבי הפנים בישראל לעצב מבני חינוך. עד כה שוקמו עשרות מבנים ביישובים שונים, ובהם גבים, ניר יצחק והמועצה האזורית חוף אשקלון.
מיכה שרייר, מנכ"ל טמבור: "היה לנו ברור שצריך לסייע בשיקום ההרס. בחרנו להתמקד בחידוש המרחבים הציבוריים המשמשים את דור העתיד. אנחנו פועלים בתיאום מלא עם נציגי היישובים. ילדי העוטף חוו שנה מטלטלת, ואנחנו מקווים כי החזרה לסביבות מעוצבות ונעימות תשמח אותם ותסייע מעט בתהליך השיקום וההסתגלות".
"בחרנו בצבעים של התחדשות ואופטימיות"
יפעת אנג'ל (55), נשואה + 2, היא אחת ממייסדות ארגון מתכנני ומעצבי הפנים ועוסקת בעיצוב שנים רבות: "חיפשנו פרויקט התנדבותי למען הקהילה, כזה שיהיה ערכי ובעל משמעות אמיתית. כששמענו על היוזמה הבנו מיד שזה מה שמתאים. הייתה היענות רבה. בפעם הראשונה שהגענו לקיבוץ מפלסים הכל עוד היה שחור ושרוף, מראה קשה. עזרנו לעשות את הטוב ביותר עבור הילדים. צבע הוא תדר ומשפיע על כל אחד בצורה שונה. יש צבעים שמרימים ומשפרים מצב רוח ועליהם הלכנו – ירוק, תכלת, ורוד וכתום. צבעים של התחדשות ואופטימיות. עבדנו לפי מודל השמש, שמבוסס על אסוציאציות שמהן 'גוזרים' את הצבעים, כמובן הכל בהתאם לגיל הילדים. בגנים של הקטנים השתמשנו בצבעים יותר רכים, ואת מבני הנוער עיצבנו בסגנון גרפיטי עם צבעוניות יותר נועזת".
מתנדבת נוספת היא מיכל סיאורנו (48), נשואה + 3, אדריכלית שמתגוררת במפלסים, כך שהזיקה שלה לפרויקט עמוקה ורגשית: "ב-7 באוקטובר הייתי בבית. יום קודם בעלי והבן הצעיר שלי, בן 11, נסעו לקמפינג עם עוד חברי קיבוץ והעבירו את הלילה בחורשת זיתים בסמוך לקיבוץ. הייתי אמורה להצטרף אליהם בבוקר, אבל אז החלו ההפגזות. מרטין בעלי נכנס לרכב כדי לחזור הביתה, בדרך הם נתקלו בחוליית מחבלים שירו עליהם. למזלנו, בעלי והילד שלי לא נפגעו והצליחו להגיע הביתה. מרטין לקח את הנשק האישי ויצא לעזור לכיתת הכוננות. אני והילד נשארנו בממ"ד. היום אני מסתובבת עם נשק כמעט בכל מקום. פתחנו מערך של מתנדבים כדי לנסות לשקם את הקיבוץ מרחוק. זה היה מאוד מאתגר. הבנו שבפרויקט השיפוץ יש הרבה עבודה ונדרשת יד מקצועית. חלק מהמבנים כבר לא היו בני שימוש, חלקם במצב שדרש שיפוץ מסיבי ובמצב הזנחה קשה. הבאנו תוכניות למבנים תוך הבנת הצרכים של הילדים. אנחנו רואים את הילדים נכנסים למבנים המשופצים וזה כבר מחזיר להם את החיוך. זה נותן לנו ולילדים את הרוח והתקווה להתחיל מחדש בקיבוץ. הילדים יודעים שיש להם מקום לחזור אליו, מקום מחודש עם חיים ואור".
הספרייה שופצה, ונפתח בית קפה חברתי
המעצבת טלילה ועקנין (60), נשואה + 3 מירושלים, עוסקת בעיצוב פנים כבר 20 שנה: "חיפשתי דרך לפעול למען עם ישראל וקפצתי על המציאה. שימשתי בתור ראש צוות 'אילנות', שזה מתחם לילדי בית ספר יסודי, שם מתקיימים חוגים אחה"צ. הבנו שיש כאן חלל גדול עם המון עבודה ופוטנציאל. חדר יצירה, חדר ספורט והממ"ד, שמשמש חדר תיאטרון. הכנתי תוכנית כללית שתתאים להתנהלות של הילדים. רצינו שהמקום יעניק להם תחושת ביטחון ורוגע, אחרי כל מה שהם עברו. בחרנו בצורות מעוגלות ועשינו שימוש בטורקיז וכחול, שהם צבעים יותר מבריאים. לפני פתיחת שנת הלימודים, הגעתי ביחד עם עוד כמה מעצבות למפלסים, פגשנו את תושבי הקיבוץ עם הילדים, וראינו כמה הם נרגשים. עשיתי סיבוב בין הגנים שכבר היו מוכנים. גם אותי זה ריגש".
במרכזו של קיבוץ גבים שוכנת הספרייה. מבנה ישן מאוד, מוקף במדשאות עם טווסים שמסתובבים חופשי. מראה פסטורלי. אלא שמאורעות 7 באוקטובר הפכו את המקום לנטוש ומוזנח, ולא איפשרו חזרה של התושבים לספרייה. המעצבת מורן נתיב (38), נשואה + 3, גרה במושב מסלול הסמוך לאופקים. מורן ובעלה סייעו לחיילים הרבים ששהו ביישוב, בישלו, כיבסו ופתחו את ביתם. לשיקום הספרייה בגבים היא הגיעה דרך לקוחה שמתגוררת בקיבוץ. מורן הופקדה על תכנון ועיצוב הפנים של הספרייה. בחירת הצבעים לקירות, בחירת הריהוט ומיקומו וצביעה חיצונית של המבנה.
נתיב: "השתדלנו לספק כמה שיותר עבודה לתושבי העוטף, אם בעבודות קבלן ואם ברכישת גופי תאורה ועוד. הרעיון היה להפוך את הספרייה הישנה לספרייה שמחולקת לאזורים – ילדים, מבוגרים ועמדות עבודה מעוצבות. היה צריך לתת תחושה ביתית. החלק המרגש ביותר עבורי היה בסיום עבודות השיפוץ, כשהגיע הזמן להחזיר את הספרים הרבים למדפים. בני הנוער של הקיבוץ נרתמו וסידרו הכל בצורה מדהימה. המבנה החדש של הספרייה ובית הקפה שהוקם לידה, הם מודל שראוי לשכפול. בהרבה אזורים כפריים יש מבנים חסרי ייעוד, ואפשר לנצל אותם להרבה דברים טובים, בעיקר בתקופה הזו של חיבור הקהילה והתקומה מחדש. החזון שלנו בהקמת הספרייה מחדש היה לתת לילדים ולתושבים אזור של שקט ושלווה, פסטורליה וחמימות, לצד מפגש חברתי". •
