אמש, בעת כתיבת שורות אלה, בסביבות השעה 21:00, כשנשאל על אודות הטווח המיידי, כלומר מה יודעים בישראל על מצבו של חיזבאללה אחרי התפוצצות הביפרים, והאם הארגון צפוי להגיב בלילה, אמר קצין בצה”ל: "בחיזבאללה נראה כרגע אירוע בעיקר של הלם, חשש והשפלה. לא דרמטי מבחינת הרוגים. מאות רבות של פצועים קל ובינוני. כמעט לכל משפחה יש פצוע או חבר פצוע. הם בעיקר מגבשים תמונת מצב ולדעתי יתכנסו לחשיבה".
במילים אחרות, לדעתו של אותו קצין, נכון לאותה שעה צפוי היה למערכת הביטחון, ולכל עם ישראל, לילה שקט. האויב, שנחשב לחזק ולמאיים ביותר מבחינתה של ישראל (זולת איראן, אבל לה אין גבול עם ישראל), מלקק את פצעיו. אפשר רק לדמיין מה עושה פעולה כזו – שפוגעת במקביל בכל כך הרבה אנשים, עד שאין מספיק אמבולנסים להביא אותם לבתי החולים שמפוצצים עד אפס מקום – לארגון ששולט על לבנון, שתמיד יש לו את שירותי הבריאות הטובים ביותר, וכעת נאלץ לפרוש מיטות ושמיכות על מגרשי חנייה ליד בתי החולים, ואף לפנות לסיוע מרופאים נוצרים.
אבל למרות הלילה שעבר, שצפוי היה להיות שקט, נדמה שאף אחד במערכת הביטחון לא היה חותם על הערכה בסבירות גבוהה לימים שלאחר מכן, גם ולאור העובדה ששגריר איראן בלבנון, שבישראל סבורים שהוא בעצם קצין בכיר במשמרות המהפכה, נשא אף הוא עימו מכשיר ביפר, שגם הוא התפוצץ והשגריר נפגע.
מדובר במבצע שבוודאי יופיע כפרק משלו בתולדות מלחמת הצללים בין חזית ההתנגדות - איראן, חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד איסלאמי, החות'ים ושאר המיליציות לאורכו ולרוחבו של המזרח התיכון – לבין המודיעין הישראלי, אם צודקות האשמות חיזבאללה שישראל עומדת מאחוריו.
אם אכן ישראל אחראית לה, הרי שהתקפת הביפרים היא בוודאי אחד מהמהלכים המקוריים, המפתיעים והכואבים במלחמת הצללים הזו. זה מבצע שנשמר רק לעיתות חירום.
המבצע הצליח באופן מלא וחיזבאללה הוכה הלם. "אבל", סייג הקצין הבכיר, "לא בטוח שהאירוע הזה, שהצליח במאה אחוזים, אכן יביא תרומה לביטחון המדינה, כי בסופו של דבר מה שחשוב הוא להחזיר הביתה, לצפון, את עשרות האלפים שפונו על ידי המדינה או שהתפנו מרצונם, ולא ברור לי כרגע מה האסטרטגיה, ואיזה קו מחבר בין התקיפה הזו לבין החזרת התושבים. אני כן יכול לראות קו ברור בין התקיפה של היום לבין החמרה משמעותית במצב, כי חיזבאללה, שמשוכנע שישראל עומדת מאחורי האירוע, יחליט שהוא לא בולע אותו, אלא מגיב בעוצמה, ואז ישראל תגיב על זה, והוא יגיב על התגובה. יש לזה שם, לחילופי המהלומות הללו – "מלחמה".
אתמול ב"ידיעות אחרונות" כתבנו: "גורמים בכירים בצה"ל ובחלקים אחרים של מערכת הביטחון מזהירים מפני "צעדים פזיזים שמתכננת ממשלת ישראל בצפון". אם אכן, כמו שמאשים חיזבאללה, ישראל עמדה מאחורי המבצע המורכב הזה, הרי ששלשום בערב, כשהובאו האזהרות הללו לידיעתנו, יכול להיות שהן התייחסו לאירוע שנפל על לבנון כרעם ביום בהיר. אם אכן זה מצב הדברים, הרי שאזהרת הגורמים שלשום מפני פעולה, מרחפת באוויר ביתר שאת, אחריה.
האזהרות של נסראללה
המבצע, אם ישראל עמדה מאחוריו, דומה ושונה ממבצעים אחרים שיוחסו לישראל בעבר, ואשר הם פרי של סינרגיה הולכת ומעמיקה בין מרכיבים שונים בקהילת המודיעין הישראלית, שעד לפני שני עשורים היו צהובים יחסית זה לזה. כך, למשל, במבצע שכונה לימים סטאקסנט, לחבלה בצנטריפוגות של פרויקט ההעשרה האיראני, ידעו אנשי מודיעין ישראלי ואמריקאים, להשתיל רוגלות בתוך המחשבים הפנימיים – הלכאורה לא מחוברים לרשת האינטרנט או לעולם החיצוני או בכל דרך אחרת – רוגלות שהפעילו את הצנטריפוגות באופן לא מבוקר, לא אחראי, ומזיק מאוד, כך שהן הסתחררו עד מוות והשמידו את עצמן.
בסוג כזה של מבצעים, כך פורסם בחו"ל, צריך שילוב בין מודיעין מבוסס טכנולוגיה, סיגינט (מודיעין אותות) וסייבר, שבישראל נאסף על ידי יחידת 8200, מודיעין שעל פיו ימפו את היעד, יביאו את המפרטים של המכונות והמנהרות, יבהירו את מצב התקדמות הפרויקט, ויגלו מי נגיש למחשבים הפנימיים, ובנוסף, סוכנים מהשטח, שאחר כך גם יידעו להשתיל את הדיסק הנשלף במקום הנכון.
ככל הידוע, ישראל הייתה זו שהשתמשה בפעם הראשונה במתקן קשר נייד אישי, לא רק ככלי איסוף אלא ככלי חיסול, בהתנקשות בחיי יחיא עיאש בתחילת 1995, אז מולכד הטלפון הנייד שלו בכ-300 גרמים של חומר נפץ.
להתנקשות באמצעות מכשיר קשר, טלפון או ביפר יש יתרון ברור: המכשיר צמוד לגוף והסיכוי לפגיעה בחפים מפשע, קטן. עם היתרון בא החיסרון - היכולת להסליק חומר נפץ משמעותי במכשיר קשר, בטלפון או באיתורית הוא מוגבל, שלא לדבר על להגיע למכשיר ולהכניס פנימה את המערכת הזו, שכוללת מעבר לחומר הנפץ גם אמצעי שידור וקליטה.
לנסראללה ולאנשי המודיעין שלו יש סלידה גדולה ממכשירי טלפון, מאז ההתנקשות בעיאש. בחיזבאללה הוצאו וחודשו ורועננו ההוראות לגבי איסור כניסה למתחמים סגורים עם מכשירי טלפון, לרבות נתיבי גישה לבסיסים חשובים, ובעיתות חירום איסור נשיאה שלהם בכלל. היו מקרים, לרבות בשנה האחרונה שגורמים מטעם ביטחון המידע של חיזבאללה אספו בכוח טלפונים של פעילים באזורים שבהם אסור היה להשתמש בהם.
לפי פרסומים בעולם - כך התנהל המבצע - חיזבאללה עושה שימוש מזה זמן רב במערך של איתוריות-ביפרים, ששימש את צינורות העדכון והגיוס ובמיוחד את מה שמכונה בעגה המקצועית מעל"ח (מעבר לחירום) – היכולת להקפיץ מהבית בבת אחת בלחיצת כפתור, הרבה מאוד אנשים. למערך הזה כמה יתרונות: מדובר במכשיר קטן ולא מסורבל שנחשב בטוח מבחינת ביטחון מידע, ולא תלוי ברשתות סלולריות שעלולות להיות מוחרבות בידי היריב במקרה של מלחמה.
האם המעגל נסגר?
אם אכן ישראל עומדת מאחורי המבצע, אפשר להניח שמערך המודיעין איתר למשל את הרצון של חיזבאללה להחליף את מערך האיתוריות בחדש ובעל דרגת הצפנה גבוהה יותר, ואיפשהו בתהליך האספקה, המכשירים הוחלפו, באמצעות ידיים אנושיות, בכאלה שמכילים גם חומר נפץ, וגם מערכות שידור וקליטה.
כך הופכים 4,000 מכשירי איתורית על גופם של אנשי חיזבאללה לפצצת זמן מתקתקת כפול 4,000.
בעולם המודיעיני-מבצעי קוראים לזה "כפתור" – כלומר הכנת אמצעי, שביום פקודה, לפעמים גם אחרי שנים ארוכות, כל שיידרש הוא ללחוץ על כפתור, ולחולל שורה של פקודות ותשדורות, שישלחו הודעה לכל 4,000 האיתוריות, בדרך לפיצוץ.
חיזבאללה, ניתן להניח, נותר עם השאלה אם היה זה מהלך מקדים לתקיפה ישראלית כללית שאתמול הוא העמיד את כוחותיו בכוננות לקראתה, אך לא העלה בדעתו שהרעה תיפתח מהמותניים?
אם אכן מדובר על 8200, אזי לא ניתן להוציא מכלל חשבון שמדובר גם בסגירת מעגל אישית של היחידה מול חיזבאללה. בפברואר 1999, בתרגיל הונאה השאיר חיזבאללה טלפון נייד באחד ממוצבי צה"ל ברצועת הביטחון. הטלפון הועבר ללא בדיקה וכתוצאה משורת תקלות ורשלנות נגררת, והגיע למעבדה הכי סודית במפקדת 8200. אנשי היחידה סברו שיוכלו להוציא ממנו מספרי טלפון ונתונים נוספים, אך כשחיברו אותו לחשמל אירע פיצוץ, שנחשב עד היום כטראומה ב-8200. חיזבאללה והמודיעין האיראני הצליחו להכניס מטען חבלה אל תוך קודש הקודשים של היחידה ולפצוע קשה שני קצינים, אחד מהם נותר ללא יד.
אבל השאלה הגדולה שנותרה אמש היא אם הלחיצה על הכפתור הייתה מוצדקת, בלי קשר למבצע המבריק שהביא ליצירת הכפתור הזה. שאלה נוספת היא כיצד ניתן להסביר את שינוי הכיוון של ראש הממשלה ואת הוספת לבנון למטרות המלחמה?
