ימי הרחמים והסליחות, על רקע השנה הקשה שעברנו, רלוונטיים מתמיד. ובאווירה הזו משתלב היטב הפרויקט "סיור סליחות", יוזמה של מישאל וקנין בשיתוף אנסמבל הפיוט. "השקנו את הפרויקט בשנה שעברה וסבב ההופעות הסתיים יום לפני פרוץ המלחמה", נזכר וקנין. "המופע האחרון, בצהרי 6 באוקטובר, הסתיים בשיר של לאונרד כהן Who by Fire, ששואב את ההשראה מהפיוט 'ונתנה תוקף'. באותו יום לא הבנו את זה, אבל המילים קיבלו מהר מאוד משמעות מצמררת".
השנה יתקיים המופע המרכזי ב-23 בספטמבר ברדינג 3 בתל-אביב. חברי האנסמבל יארחו לראשונה את ברי סחרוף וריף כהן. המופע הוא חלק מהפרויקט הכולל ספר ובו אוסף נדיר של צילומים וביאורים של פיוטי הסליחות העתיקים, שני אלבומים מוזיקליים ומופעים ברחבי הארץ, בניהולו המוזיקלי של יאיר הראל, יחד עם אבי כהן המנהל האמנותי.
אנסמבל הפיוט כולל חברים חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחים, משלושה דורות, כאשר הצעיר בן 24 והמבוגר בן 85 והוא מתמחה בביצוע מקורי של שירת קודש יהודית בעברית ובערבית. מופעי האנסמבל נערכים ברחבי הארץ ובפסטיבלים בינלאומיים. סבב ההופעות הקרוב מרגש ועוצמתי מתמיד, לאור העובדה שחלק מחברי האנסמבל היו במילואים חודשים רבים.
"ב-7 באוקטובר הייתי אמור להופיע לצד שי צברי, אבל הוקפצתי למילואים", מספר דוד דגמי, מתופף האנסמבל. בפברואר השתחרר לחודש אחד בלבד – והגיע מקלקיליה היישר להופעה, על מדים. במהלך כל התקופה פתח את ביתו למפונים. גם כאשר השתחרר מהמילואים, בחר שלא לחזור לביתו ונדד בין חברים למשפחה, ואפילו באוהל מתחת לכיפת השמיים. "הסליחה היא תהליך שאנחנו כעם צריכים לעבור, קודם כל להגיע למקום של שתיקה, וידוי – למצוא היכן טעינו, ורק משם נוכל להתחיל לכפר", הוא אומר.
קובי עשור, כנר האנסמבל, הגיע לעזה כבר בתחילת המלחמה ולא שכח לקחת איתו את הכינור. הוא מספר שהכינור עזר לו כשנחשף למראות קשים: "במוצאי שבת, 7 באוקטובר, ישבתי בבסיס עם אחד הלוחמים, שפתאום הוציא יוקליילי קטן. הוא על היוקליילי ואני על הכינור, בתוך מציאות אבסורדית שבה סופרים עוד מתים וחטופים. לאורך התקופה הארוכה הזו, היה לנו באנסמבל חשוב לשמור על המשכיות. יאיר ואבי הרימו מופע 'ובחרת בחיים' בניסיון להביא ריפוי לעם, ולרגע לשכוח מהכאב. אלו פיוטים שליוו את עמנו במשך מאות שנים קשות שעבר העם היהודי. על השנה הזאת כבר סיימנו להתפלל, עכשיו מביטים קדימה ומצפים לימים אחרים".
חלילן האנסמבל, חנני זית, חייל בחטיבה 10, נלחם חודשים בעזה. גם בחזית הוא לא נפרד מהחליל. בימים שהיה קצת פחות מתח, הצליח למצוא זמן לנגן. באחד מימי הלחימה הוא נאלץ להשאיר את החליל מאחור, בתוך אחד הבתים בשג'אעייה. במהלך היתקלות קשה הבית התפוצץ – ואיתו החליל האהוב. "זו תקופה שנותנת איפוס לנפש", הוא משתף, "ברגע שמצאתי את עצמי נוסע ברכב באמצע החג ישר לאזור הלחימה, ידעתי שמדובר בפיקוח נפש – ושלא בטוח שאחזור משם. זה מתחבר מאוד ליום הדין. השנה האחרונה שינתה לי את הפרספקטיבה על החיים".
יאיר הראל מכהן כבר 18 שנה כמנהל האמנותי והמוזיקלי של אנסמבל הפיוט. בשנה שעברה חבר אל וקנין בפרויקט סיור סליחות, וגם הוא רואה בו חשיבות רבה בעת הזו. "הצורך של מציאת שפה משותפת שיכולה לחבר בין חלקי החברה הישראלית הוא אתגר קיומי. המוזיקה והשירה נעות גם על הקו של מחויבות אחד לשני, והתפילה שזה יתגשם". •
