רק לשמוע שקט, שקט / ולסגור המתג, מתג / ולנסוע אגד, אגד / לצאת מכאן (מילים: דני סנדרסון)
כך זה היה פעם. "אגד" היה מותג עוצמתי בישראל, לא סתם חברת אוטובוסים. להיות חלק מהחברה הזו היה סמל סטטוס, השם עורר התפעלות, והיא הייתה עד כדי כך חשובה שדני סנדרסון אפילו הנציח אותה בשיר "שקט שקט" של להקת דודה.
הכל התחיל לפני כמאה שנה, אחרי מלחמת העולם הראשונה, כאשר צעירים מהיישוב היהודי רכשו משאיות בריטיות שהפכו לאוטובוסים מאולתרים. מאוחר יותר הם ייסדו את קואופרטיב אגד בשנת 1933, עם נסיעות שהגיעו אפילו למצרים, סוריה ועיראק. אלו שורשי הנוסטלגיה באירוע "סיפורים מאחורי ההגה – נהגי אגד מספרים", שיתקיים במסגרת פסטיבל "מספרי סיפורים" ה-31 בניהולו האמנותי של יוסי אלפי (חול המועד סוכות, 14-22 באוקטובר בתיאטרון גבעתיים). בפאנל המיוחד ישתתפו נהגי אגד בעבר ובהווה, שיספרו את סיפורה של החברה מנקודת מבטם הייחודית והחוויות שלהם משעות נסיעה רבות ברחבי הארץ.
בין המשתתפים יהיה צביקה פרידמן (75) מכפר-סבא, נהג ותיק שמשפחתו קשורה חזק לאגד: אביו התחיל לנהוג בחברה בשנות ה-50, אחיותיו השתלבו במחלקות התיירות והלקוחות, אחד מגיסיו הצטרף גם הוא, ואחיו אבי פרידמן היה יו"ר ומנכ"ל אגד ועדיין מכהן כיו"ר הדירקטוריון. "התחלתי עוד לפני גיל 20, באתי מאהבה", נזכר צביקה. "מיד כשהשתחררתי מהצבא אבא לקח אותי לבית אגד. עוד לא היה לי רישיון, באותה תקופה אפשר היה להוציא רישיון לאוטובוס רק מגיל 20, אז התחלתי בעבודה במוסך עד שיכולתי להתחיל לנהוג. נהגתי בחברה עד גיל 67, ואחרי שפרשתי אפילו לא לקחתי יום חופש – אני נוהג עד היום במטרופולין, חמש שעות ביום, בשביל לצאת מהבית".
מה היה סוד הקסם והכוח של אגד?
פרידמן: "קודם כל יציבות כלכלית – זו הייתה אימפריה. כמו חברת חשמל, אלו היו חברות מבוססות. מי לא רצה להיות באגד? זה היה כבוד גדול להיות חלק מזה, הנהגים הסתובבו ברחוב עם הכובעים, כל בחורה רצתה בעל נהג אגד ולא עורך דין. כדי להיכנס לאגד, היית חייב לקבל המלצה, וגם אז צורפת קודם כל כשכיר. להפוך לחבר אגד? רק מישהו עם אבא או קשרים חזקים בחברה".
++++++
גם טל גולדברג (45) ממושב שדה צבי ישתתף באירוע במסגרת הפסטיבל. הוא דור שלישי לנהגי אגד, וזוכר ימים אחרים: "סבא נפתלי שלא הכרתי היה ממקימי אגד, אבא שלי יצחק עדיין עובד, ואני בתור הילד הבכור חונכתי על האידיאלים של החברה, שיתוף, סוציאליזם. על מגבות שחילקו לעובדים היה כתוב 'חברות החברים'. כולם שווים וביחד. זו הייתה חממה – הילדים היו בקייטנות של אגד, הייתה לנו ספרייה משלנו, היו אירועים וחגים על טהרת החברה. לאן שלא הלכת, היית בתוך זה, כולל טיולים וצעדות בשבתות. זו הייתה מעטפת מלאה, משפחה לכל דבר".
למרבה הצער, ההיסטוריה של אגד כוללת גם לא מעט אירועים ביטחוניים קשים, וחלק ניכר מהמשתתפים באירוע בפסטיבל חוו על בשרם פיגועים. עוד בתחילת הדרך, הרבה לפני קום המדינה, הסיבה להתאגדות של חברות האוטובוסים הייתה הצורך המיידי להתמודד עם התנכלויות של כנופיות ערביות. ב-2001, שנתו הראשונה של גולדברג כנהג, מחבל מתאבד התפוצץ בקו שלו, 823, בצומת מחנה 80. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ההוא. גולדברג נפצע, עבר שיקום וחזר לנהוג.
ב-22 בנובמבר 2000 מכונית תופת התפוצצה ליד אוטובוס בקו 7, המחבר בין שכונת גבעת אולגה למרכז העיר חדרה, פיגוע שבו נהרגו שני בני אדם. נהג האוטובוס, ניר מרחב, נפצע באורח בינוני-קשה, ובמשך שלוש שנים עבר שיקום נפשי ופיזי, כאשר התקופה שלאחר הפיגוע התאפיינה בטראומה, פחדים, חרדות והסתגרות כמעט מוחלטת בביתו. בעקבות מה שעבר, הוציא מרחב את הספר "קו 7 – מתופת לצמיחה", שבו כתב על הסיפור האישי שלו, הכולל אסון נוסף – זמן קצר לאחר פציעתו, הוא ראה מקרוב מחבל יורה למוות בחייל.
"בפיגוע התחיל המסע שלי", אומר מרחב (53) מפרדס חנה-כרכור, מנהל מוסך אגד בנתניה. "כיום אני גם מטפל הוליסטי, יש לי קליניקה ואני מטפל בפוסט-טראומטים. בפיצוץ נפגעה לי הראייה בעין ימין ולא יכולתי לחזור לנהוג באוטובוס, אבל חזרתי לאגד לעבודה משרדית והתחלתי לצמוח מחדש. הייתי סדרן מחליף, אחר כך מנהל עבודה, סגן מנהל סניף ואז מנהל סניף שזה הטופ".
מרחב לא שוכח את החוויות שעבר מאחורי ההגה בקו ההוא: "זה היה קו מיתולוגי, המון אנשים חמים, קשי יום. הכרתי כל אחד ואחד מהם, מתי הוא עולה לאוטובוס, איפה הוא יורד. היה לי קשר טוב מאוד עם הנוסע שנהרג בפיגוע. כשהייתי מאושפז בבית החולים הם לא השאירו אותי לבד והגיעו לבקר כל הזמן".
++++++
אביו של פרידמן, דובל'ה, ניצל בנס מהפיגוע הקשה במעלה עקרבים, ב-17 במארס 1954, שבו מחבלים רצחו 12 מנוסעי אוטובוס אגד שהיו בדרכם מאילת לתל-אביב. "הוא עבד בדרום עוד בחברת דרום יהודה, שהתאחדה עם אגד. כשהייתי ילד קטן עברנו איתו לירוחם, כשעוד לא היה שם כלום חוץ מבתי אבן, ומאוחר יותר לדימונה", מספר פרידמן. "הוא היה אמור לנהוג באוטובוס מאילת באותו יום של הטבח, אבל מנהל כוח האדם שלח אותו לערוך בדיקות רפואיות כדי לקבל קביעות בחברה. הוא מצא מחליף, קלמן עשרוני, והבטיח לו שיחזיר לו בנסיעה אחרת. לא היה למי להחזיר, כי קלמן נרצח".
אלו היו זמנים אחרים לגמרי, שבהם אילת הייתה יעד מבודד ומרוחק מאוד, ופרידמן עוד זוכר איך לפני המעבר לדרום הדאגה לאביו הייתה גדולה: "גרנו בשכונת שפירא, בדירת חדר עם שירותים בחוץ, ואמא שלי הייתה יושבת ומחכה לדעת לפי הרדיו שהכל בסדר, שלא ידווחו שקרה משהו לנהג שיצא לאילת". מאוחר יותר, הוא עצמו נהג במרחקים האינסופיים של סיני: "הרבה אנשים חיפשו לעבוד שם, זה היה אזור מלא בהזדמנויות. נסעתי שם המון, הייתי לוקח חיילים משארם א-שייח' לבסיסים".
גם פרידמן פיתח יחסים קרובים עם הנוסעים הקבועים שלו: "נהגתי במשך שנים רבות בקו 504 מתל-אביב לרעננה, שיצא כל יום ב-15:00 מהתחנה המרכזית. הייתה שם קבוצה של בחורים מבני-ברק שנסעו יום-יום בקו, וכבר 30 שנה אנחנו בקשר. יש לנו קבוצת ווטסאפ, ומדי פעם אנחנו גם נפגשים".
אבל יותר מכך, גם את בת זוגו שרה הוא הכיר בנסיעה. פרידמן: "היא הייתה אמא מלווה בנסיעה לפארק הלאומי, ובזמן שהילדים ירדו לסיור, חלק מההורים נשארו לשבת עם הנהגים וכך נפגשנו. עם השנים שנינו התגרשנו, והכרנו מחדש על הקו הקבוע שבו נהגתי והיא נסעה בהרצליה".
כאמור, משפחתיות הייתה חלק משמעותי באגד לאורך השנים, וחלק מהמשתתפים באירוע הם דור המשך – אבל הם מאמינים שהשושלת תסתיים אצלם. פרידמן: "לא נראה לי שמישהו מהילדים והנכדים ילך בעקבותיי, הם מחפשים רק הייטק וכיוונים כאלה". גולדברג: "אין סיכוי שהמשפחה שלי תוציא דור רביעי לנהגי אגד. היום הכל כבר בחשיבה כלכלית ועסקית. מעמד הנהג נשחק, החינוך והאידיאל הם קפיטליסטיים". •
צביקה פרידמן: "זו הייתה אימפריה. מי לא רצה להיות באגד? זה היה כבוד. הנהגים הסתובבו ברחוב עם הכובעים, כל בחורה רצתה בעל נהג אגד ולא עורך דין"
ב-2001, שנתו הראשונה של טל גולדברג כנהג, מחבל מתאבד התפוצץ בקו שלו בצומת מחנה 80. שלושה נהרגו. גולדברג נפצע, עבר שיקום וחזר לנהוג
ניר מרחב: "הכרתי כל אחד ואחד מהנוסעים, מתי הוא עולה לאוטובוס, איפה הוא יורד. אפילו כשהייתי מאושפז הם לא השאירו אותי לבד והגיעו לבקר כל הזמן"
