האופוריה מהמבצע המדהים נגד חיזבאללה לא החזיקה מעמד יותר משעות בודדות. ארבעה הרוגים בדרום הרצועה החזירו אותנו לקרקע המציאות. לרגע קט טובי המוחות של ישראל הוציאו לפועל מבצע דמיוני כמו מתוך סרטי ג'יימס בונד. זו ישראל. באותו יום היא יכולה להיות גם באיגרא רמא של יכולת מודיעינית וסייברית יוצאת דופן, וגם בבירא עמיקתא של הביצה העזתית שקשה מאוד לייבשה.
בחזית המדינית, שהיא תמיד גם צבאית, המכה של השבוע מגיעה מגרמניה. אנחנו כבר יודעים שמדינות מערביות מצמצמות או מכריזות על צמצום היצוא הביטחוני לישראל. ככל שמדובר בקנדה, בספרד ואפילו באיטליה – זה היה סמלי. לא נעים. לא נורא. זה הרבה יותר משמעותי כאשר זה מגיע מגרמניה. משום ש-69 אחוז מהיבוא הביטחוני לישראל מגיע מארה"ב, 30 אחוז מגרמניה, והרחק מאחור, במקום השלישי, נמצאת איטליה, עם 0.9 אחוז. נכון, אספקת הצוללות, שהן הנתח המשמעותי ביותר מהיבוא, לא תושפע. ועדיין – זו מדינה שלא השמיעה אף הצהרה נגד יצוא ביטחוני לישראל. בחודש יוני דחה בית משפט בגרמניה תביעה להפסקת יצוא הנשק לישראל. אבל בפועל, לפי פרסום בעיתון אוסטרי ובאתר "שומרים", מאז חודש מארס לא אושרה אף עסקת יצוא לישראל. האומנם? פניתי לגורם בכיר בתחום, והוא אישר את הפרסום. מדובר בהתפתחות חמורה, משום שמדובר הלכה למעשה בחרם סמוי על ישראל. קמלה האריס הוסיפה שמן למדורה ובראיון ראשון שנתנה מאז נעשתה מועמדת רשמית, הביעה השבוע תמיכה במדיניות העיכוב של פצצות כבדות משקל לישראל.
1 צפייה בגלריה
שולץ בביקורו בארץ, במארס. מדובר הלכה למעשה בחרם סמוי על ישראל
(צילום: קובי גדעון לע"מ)
כל זה קורה כאשר ישראל מתכוננת, ואולי כבר נכנסת, לשלב משמעותי יותר במערכה מול חיזבאללה, על רקע השיגורים הבלתי פוסקים של רקטות וכטב"מים. האם יש צורך בתגובה? בוודאי שיש. המצב בצפון כבר חרג מזמן מה"בלתי נסבל". אבל הלחץ הבינלאומי מעיק ומכביד, ומשרת את האינטרסים של ציר הרשע. זה לא שציר הרשע זוכה לתמיכתן רק של רוסיה וסין. זה ידוע. הבעיה היא שגם הקואליציה המערבית מעניקה לו רוח גבית. ארה"ב לא רוצה מלחמה. היא תמיד טועה. וזה עניין למאמר אחר. וגם אם מלחמה כזאת תתחיל, ספק אם ישראל תזכה להגנה ברמה שראינו בליל ההתקפה האיראנית. עכשיו זו גם גרמניה, הידידה החשובה ביותר באירופה, שמצטרפת בפועל לסנקציות נגד ישראל. ה-BDS מעולם לא ראה ימים טובים יותר, וישראל מעולם לא ראתה ימים רעים יותר.
היגיון איסלאמיסטי
"המלחמה הגדולה בין ישראל לחיזבאללה ואיראן היא בלתי נמנעת", כתב סטיב פורבס, העורך הראשי של רשת "פורבס" העולמית, כבר ב-23 ביולי. ייתכן שאין מנוס ממלחמה. הרי ישראל מושפלת מדי יום ביומו. הנזקים מצטברים. והשאלה הבלתי נמנעת היא: עד מתי? כאשר טיווח הצפון התחיל, כבר ב-8 באוקטובר, אף אחד לא חלם על תבוסה כזאת. כן, תבוסה. אפשר להוסיף גם כתישה. אין מילה אחרת.
אסטרטגיית ההרתעה לא עבדה מול חמאס, היא לא עובדת מול חיזבאללה, וספק אם הפעולה השבוע תשנה הרבה. גם לא מול החות'ים, וספק גדול אם נותר משהו ממנה מול איראן. בלבנון יש לחץ אדיר על חיזבאללה. קרוב ל-90 אחוז מהלבנונים מתחננים: אל תגררו אותנו להרס המדינה. בינתיים זה לא משפיע על נסראללה. יש מי שמוצא נחמה בעובדה שהנזק לחיזבאללה, והשבוע גם בדרגים גבוהים בארגון, בהחלט קשה. אבל לא. אין כאן שום נחמה. משום שההיגיון האיסלאמיסטי קצת שונה. כאשר החות'ים מתימן שיגרו את הטיל הבליסטי שלהם, הם ידעו שתגובה ישראלית עלולה לגרום נזק גדול פי מאה. הרי החסימה של מצרי באב אל-מנדב כבר גרמה לפגיעה קשה בנמל חודיידה. גם מצרים מפסידה מיליארדים. הפגיעה בישראל קטנה יותר. זה משפיע על החות'ים? ממש לא. זה ה"כבוד" שחשוב להם, למרות שהישות שבה הם שולטים היא אחת העניות ביותר בעולם. העיקר שיש להם את הנשק שמשנה נתיבי עולם.
לא תשב בחיבוק ידיים
האם בנסיבות הללו זה הזמן להיכנס למערכה הגדולה? אהוד יערי שפך מים צוננים על רוחות המלחמה. בהמשך, בעקבות סדרת הפיצוצים הוא שינה את עמדתו. לפי פרסום של מכון המחקר "עלמא", חיזבאללה מחזיק כ-200 אלף חימושים, במגוון גדול של סוגים. זה יותר ממה שיש לרוב מדינות אירופה. המאגר האדיר כולל כ-5,000 טילים לטווח של 80-200 ק"מ, ועוד כ-5,000 לטווח של 200-700 ק"מ, בנוסף לכ-65 אלף לטווח של עד 80 ק"מ. מערך ההגנה האווירית יצליח להתמודד רק עם חלק מהשיגורים. הפגיעה בישראל תהיה קשה. איראן, לפי כל הערכה אפשרית, לא תשב בחיבוק ידיים.
לישראל היה חלון הזדמנויות חסר תקדים, כאשר ארמדה אמריקאית שהתה כאן במהלך שבועות אחדים, לצורך הרתעה. זו הייתה תוספת כוח אדירה לישראל, משום שבשילוב עם יכולת ההגנה הישראלית, היינו זוכים להגנה הרבה יותר יעילה. אבל זה נגמר. האמריקאים עזבו. ישראל לבדה. גם אם המחסנים מלאים, ברור שמלחמה בהיקף מלא מצריכה רכבת אמריקאית, הרבה יותר גדולה מזו שפעלה בשבועות הראשונים לאחר 7 באוקטובר. האמריקאים ישתפו פעולה? היו כבר עיכובים באספקת החימושים. מאז נתניהו עשה כל מאמץ כדי לפגוע ביחסים. הממשל הנוכחי חושד שנתניהו עושה מאמצים כדי לפגוע בדמוקרטים לקראת הבחירות. הוא מחזיר רעה תחת טובה. עד עכשיו ידע הממשל להפריד בין העוינות לנתניהו לבין ההגנה על ישראל. אבל לא לעולם חוסן.
לא עם ההנהגה הזאת
וזה עוד לא הכל. בקרוב אמורה להתפרסם החלטת השופטים ב-ICC בנוגע לבקשת התובע הראשי, כארים חאן, להוצאת צווי מעצר נגד נתניהו וגלנט. יש חשש רציני שהשופטים ייעתרו לבקשה. אם חלילה זה יקרה, זו תהיה חרפה. זה יהיה ניצחון של ציר הרשע. זה יהיה הישג שרשום על שמו של הארכי-רוצח יחיא סינוואר. זו תהיה הכניעה המבישה ביותר לטרור של העולם החופשי. אבל זה לא ימנע את הפגיעה בישראל. השפל המדיני שבו נמצאת היום ישראל יהיה משחק ילדים לעומת השפל שאליו תשקע ישראל לאחר החלטה כזאת. גלי ההדף יהיו גם על היבוא הביטחוני וגם על הכלכלה.
האם צריך לעצור את ההשפלה בצפון? בוודאי. אפשר לעשות את זה בשתי דרכים. האחת, באמצעות הפסקת אש בדרום, שתכלול עסקה לשחרור החטופים. והשנייה – באמצעות מלחמה. בנסיבות שנוצרו, ולמרות כל חסרונותיה – הדרך הראשונה היא הנכונה. הרי נתניהו הוביל את ישראל מהמלחמה המוצדקת ביותר לשפל המדיני הגדול ביותר. הוא מנסה לסלק את האיש היחידי בצמרת המדינית שזוכה לקצת יותר אמון, גם בישראל וגם בעולם, ולמנות שר ביטחון שרוב הציבור לא רוצה, על בסיס שיקולים ציניים, תוך כדי רמיסת האינטרסים הלאומיים. הרי מדובר באסטרטג הכושל בתולדות ישראל. אז כן, יש צורך בעימות גדול עם חיזבאללה. אבל עדיף שזה יקרה עם הנהגה קצת יותר חכמה ועם מנדט מהציבור.
