הוועדה המוניטרית של הבנק הפדרלי המרכזי של ארה״ב – ה-FED פד הידוע – הורידה אמש את הריבית השנתית בחצי אחוז, לכדי 4.57% עד 5.0% , כלומר 4.9% בממוצע.
הירידה בשיעור כזה הייתה צפויה, אם כי לא ודאית. מה שכן הפתיע את השווקים הוא התרחיש שחשף הפד ולפיו הריבית עשויה לרדת בעוד חצי אחוז עד סוף שנה זו ובאחוז שלם נוסף במהלך 2025. היו״ר של הפד ג׳רום פאוול הדגיש במסיבת העיתונאים כי ניתן לפרש את ההפחתה והתחזית בשני אופנים.
האחד אופטימי: האינפלציה באמריקה נחלשת ומתכנסת לקצב של 2% בשנה, ולפיכך אין עוד הצדקה לריבית גבוהה. הפירוש השני פסימי: צמיחת הכלכלה האמריקאית נחלשת, האבטלה מתגברת ולפיכך יש צורך בהורדת ריבית כדי לתמרץ את הפעילות הכלכלית. מאחר ש״הסיכונים והסיכויים מאוזנים״ כדבר היו״ר פאוול ו״הנתיב של המדיניות המוניטרית לא סוגר מראש״, יבחר לו כל משקיע וכל פוליטיקאי את הפרשנות שלו. שוקי ההון נוטים לאמץ את הראייה האופטימית. בינתיים.
אבל למה בכלל מעניינת אותנו הריבית בארה״ב? בגלל ההשלכות של השינויים בה עלינו, על ישראל, ובגלל הכיוון שבו הולכת כלכלת אמריקה מול כלכלת ישראל. לאיש בארץ אין אשליות: נגיד בנק ישראל פרופ׳ אמיר ירון לא ילך הפעם בעקבות היו״ר פאוול ולא יוריד ריבית. זו הרי ההתחייבות הפומבית הניצית שלו (גם אם נוסחה במילים פחות בוטות): לא תהיה הורדת ריבית כל עוד נמשכת המלחמה, שעלותה מזנקת והשלכותיה קשות מיום ליום, עוד לפני שנפתחה במלוא היקפה החזית בלבנון.
בימים כתיקונם הפחתה נוכחית של הריבית בארה״ב והתחזיות להמשך מסע ההפחתות היו גורמות לזרימת דולרים לארץ ולחיזוק השקל. ספק אם זה יקרה כאן ועכשיו: ההתפתחויות הצבאיות והמדיניות, בתוספת התנהלות תקציבית מופקרת, חששות מאובדן שליטה על האינפלציה והימנעות ממשלתית עיקשת מנקיטת בצעדי ריסון חיוניים הפכו את ישראל למקום מפוקפק להשקיע בו ובמטבע שלו.
באין סיום מלחמה באופק אלא להפך, מול האופק הקודר של העצמת הלחימה והתפשטותה לזירות נוספות, הורדות הריבית של פאוול לא יחזקו את השקל הישראלי ולא את המשק הישראלי.
בימים כתיקונם הפחתה נוכחית של הריבית בארה״ב והתחזיות להמשך מסע ההפחתות היו גורמות לזרימת דולרים לארץ ולחיזוק השקל. ספק אם זה יקרה כאן ועכשיו
