עלילה בסיסית בסרטי אימה שכבר הפכה לקלישאה הולכת בערך ככה: משפחה בורגנית-עירונית, שבראשה אב חנון וחסר און, יוצאת לסופ"ש בכפר – לעיתים עם איום גירושים עומד ברקע. הם פוגשים שם מקומיים כפריים ו"אותנטיים" שמאוד נחמדים אליהם, אך מהר מאוד מתבררים כבני שטן רצחניים, לעיתים קניבלים. העירונים ה"מתורבתים" יצטרכו להסיר מעצמם כל עכבה ולגלות את הממד החייתי שבהם כדי לשרוד ולנצח.
את העלילה הזו – שלרוב כוללת משל ברור על פערי העיר מול הפריפריה, או האליטות מול "העם" (שניהם מוצגים בעליבותם) – אפשר למצוא בשינויים קלים בשלל סרטי אימה, מ"גברים במלכודת" ו"כלבי הקש" מהסבנטיז ועד "משחקי שעשוע" ו"תברח". היא מופיעה גם ב"אל תוציא מילה", רימייק אמריקאי מדובר לסרט אימה דני, שכאילו מקצין את הקלישאה בכוונה.
לא מדובר ב"סתם" משפחה בורגנית, אלא במשפחה אמריקאית קפוצת תחת במיוחד, עם אב פסיבי להדהים, שבאה לסופ"ש אצל משפחה כפרית בריטית שכולה "איד": אבא בריון פרוע (ג'יימס מקאבוי מלא השרירים, שמשחקו כאדם-חיה הוא המופע המרכזי בסרט), אם מוחצנת מינית ובן שאפילו לא מדבר. איך זה נגמר, כולם יודעים, ובכל זאת, "אל תוציא מילה" מצליח לעניין בגבולות הז'אנר. בעיקר בהחלטה ללכת (כמעט) עד הסוף בתיאור אב המשפחה (סקוט מקנירי) כסמרטוט רצפה, אדם שלא יתלונן גם כשסכין מונפת על צוואר אהוביו. זה יוצר דמות "מעצבנת", אבל באותה מידה גם מרתקת, כזו שהופכת את הצפייה להרבה יותר מורטת עצבים. זה גם סרט אימה איטי מהרגיל, וזו דווקא מחמאה, כי הוא נותן לצופים זמן להתבשל עם המועקה.
חובבי אימה יצאו בשבועות האחרונים לקרבות ברשת בנוגע לשינויים שנעשו כאן יחסית לסרט האימה הדני שעליו הסרט מבוסס. הסוף שם שונה לחלוטין, קיצוני בהרבה, אבל גם לחלוטין לא ריאליסטי. אני חיבבתי דווקא את הוורסיה ההוליוודית, שמעדיפה בסופה את הדרמה על "המסר". בסך הכל, זה סרט אימה מהנה, לא מתוחכם כפי שהוא מעמיד פנים, אבל מספיק חד במשחקו על קלישאות הז'אנר כדי לרתק. ומקאבוי בונבון.
