מחקרים הוכיחו כי למצבים פסיכולוגיים קיצוניים – סטרס, פסימיות, דכדוך ומחשבות שליליות שיכולות לנבוע מהמצב במדינה, תקופה עמוסה בעבודה, דאגה לאדם קרוב וכדומה – יש השפעה מיידית על המצב הבריאותי הגופני, שמתבטא לדוגמה בעלייה בלחץ הדם, דיכוי מערכת החיסון, הגברה של תחושת הכאב הפיזי ועוד. חשיפה רצופה וממושכת ללחץ פסיכולוגי אף עלולה לגרום לעלייה בשכיחות של מחלות לב, סוכרת וכאבים גופניים, כמו גם לגידול בשיעור ההדבקות מחיידקים. לקשר הזה יש סיבה פיזיולוגית: מצבי דחק מובילים להפרשה מוגברת ותכופה של ההורמון קורטיזול, שרמות גבוהות שלו יכולות לגרום לשינויים הבריאותיים השליליים האלה.
מה שפחות ידוע הוא שלמצב רוח טוב, תחושת אופטימיות ומחשבות חיוביות יש את ההשפעה ההפוכה. מחקרים מראים שמחשבות חיוביות גורמות בטווח המיידי לירידה בלחץ הדם, ירידה ברמות הסוכר ולירידה בתחושת הכאב במצבים גופניים שונים, ולאורך זמן הן מובילות לירידה בתחלואה במחלות שונות ולעלייה בתוחלת החיים. מחקרים שנערכו בקרב מבוגרים גילו שחשיבה חיובית ואופטימיות גרמו אצלם לירידה של 20 אחוז בתחלואה במחלות לב. גם כאן מדובר בתהליך פיזיולוגי: מחשבות חיוביות גורמות להפרשה של אנדורפינים, אשר משפיעים לטובה על המצב הגופני. מדובר כמובן בחומרים שמופרשים בגוף גם במהלך פעילות גופנית.
אחד התחומים שבהם הוכחה היעילות של שימוש בחשיבה חיובית לשיפור המצב הבריאותי הוא התרגול הגופני. זה נכון גם בנוגע לאנשים בריאים, אבל התופעה בולטת בעיקר בקרב אנשים שסובלים מבעיות בריאות או מכאבים.
מדוע יש בכלל צורך בחשיבה חיובית בשעת אימון? כי פעילות גופנית, במיוחד בעצימות גבוהה, כרוכה בהרגשה זמנית של אי-נוחות גופנית. מהשרירים מועברת תחושה של כאבים, עייפות או כבדות; קצב הלב מוגבר; הנשימה מואצת; מהמפרקים מועברת תחושה של עומס, בעיקר מאלה שנמצאים בצוואר ובגב. וכאשר מדובר באנשים שסובלים מראש מכאב כלשהו, לדוגמה במפרק הכתף, תחושות אי-הנוחות והכאב עלולות להתגבר משמעותית בזמן התרגול. כדי להקל על התחושות האלה ולגרום לאנשים להתמיד באימונים פותחו שיטות פסיכולוגיות שונות. השיטה המוכרת והשכיחה ביותר, שרוב המתאמנים משתמשים בה באופן טבעי, היא שימוש באמצעים חיצוניים להשגת "הסחת דעת". זה יכול להיעשות על ידי השמעה של מוזיקה קצבית וממריצה, הקרנת סרטי וידיאו, משקפי מציאות מדומה, משחקים ועוד.
שיטה פחות מוכרת, אך כזאת שנמצאה כיעילה יותר, היא שיטה קוגניטיבית הנקראת "הערכה מחדש" – Cognitive Reappraisal. בשיטה זו המתאמן כן מתרכז בתחושה שמגיעה מאזורים שונים בגוף בזמן הפעילות, אבל הוא מתמקד בשינוי התפיסה והפרשנות של משמעות הכאבים: המטרה היא להפוך את התחושה מ"כאב רע" ל"כאב טוב". קחו למשל מתאמן שסבל בעבר מכאבים במפרק הכתף – מבחינה רפואית מומלץ לו לבצע תרגילים שמיועדים לחיזוק השרירים, אך הוא חושש מזה. לפי שיטה זו, לפני ביצוע התרגול יש לתת לו הסבר קצר, בנוסף להדרכה לגבי אופן ביצוע התרגיל, לגבי התחושות שהוא עומד להרגיש.
דוגמה להסבר קצר שכזה: "במהלך ביצוע התרגיל אתה עלול להרגיש עומס על אזור חגורת הכתפיים. התחושה הזאת לא אומרת שנגרם לך נזק, אלא להפך: זו תחושה טבעית, היא חלק מהתחושות האימון, והיא תוביל דווקא לשיפור בתפקוד הכתף ולהפחתת הכאב הכרוני שממנו סבלתם בעבר". במחקר שנערך בנושא נמצא שמתאמנים שקיבלו הסבר שכלל פרשנות חיובית על הרגשה שיחושו בזמן אימון התנגדות, נהנו מירידה משמעותית בתחושת הכאב בזמן ביצוע התרגיל ואחריו, בהשוואה למתאמנים שקיבלו הסבר שלפיו הכאב עלול להזיק להם בהמשך.
גם מתאמנים באימון אירובי בעצימות גבוהה מרגישים תחושה שיכולה להיות לא נעימה: קצב לב מהיר, נשימה מוגברת ועייפות שרירים. במחקר נוסף נמצא שהסבר קצר לפני האימון, שבו נאמר להם שתחושות אלה הן חלק טבעי מהפעילות ויובילו לשיפור הכושר הגופני שלהם, גרם לירידה משמעותית בתחושת הקושי הסובייקטיבית שחשו ביחס למתאמנים אשר הומלץ להם להשתמש בהסחת דעת חיצונית כדי "לשכוח" מהמאמץ.
שיטה זו, מתברר, משפיעה לא רק בזמן האימון. במחקר התגלה כי אנשים שסבלו מכאבים במפרק הכתף, והיו בגישה חיובית לגבי תרגול אקטיבי שלה, נהנו משיפור משמעותי בתפקוד הכתף, מירידה ברמת הכאב בחיי היומיום ומשיפור בתפקוד שלה בהשוואה לאנשים שהיו פסימיים לגבי היעילות של התרגול האקטיבי – אף שכולם התאמנו באופן זהה.
השינוי בפרשנות של הופעת הכאב לא חייב לבוא ממאמן או מפיזיותרפיסט. גם תרגול בסביבה של אנשים אופטימיים וחיוביים יכול לשנות את התפיסה של המתאמן משלילית לחיובית. לדוגמה, אם המאמן או חבר יגידו לנו "גם אני הרגשתי ככה בהתחלה, אבל לאורך זמן התרגיל הזה עזר לי מאוד", נחוש פחות את הכאב, נתמיד בתרגול – ונשתפר.
הכותב: פיזיולוג ופיזיותרפיסט, מכון פיזיולייף (plife.co.il) לפיזיותרפיה וכושר אישי.
