הה, בתי, השכחת
על מות בת צעירה
הָהּ, בִּתִּי, הַשָׁכַחַתְּ מִשְׁכָּנֵךְ?
כִּי לִשְׁאוֹל נָסְעוּ נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנֵךְ
וְאֵין חֶלְקִי מִמֵּךְ, רַק זִכְרוֹנֵךְ,
וַאֲחוֹנֵן אֶת עַפְרוֹת צִיּוּנֵךְ
עֵת אָסוּר לִשְׁאֹל שְׁלוֹמֵךְ וְאֵינֵךְ —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
בַּת מוּצֵאת מֵחֶדֶר הוֹרָתָהּ —
אֵיךְ אֶחְיֶה וּמִנַּפְשִׁי גִזְרָתָה?
צוּר אֲבַקַּע עֵת אֶרְאֶה צוּרָתָהּ,
אֵיךְ תִשְׁנֶה לְבָנָה מֵהַדְרָתָהּ?
שָׁם בִּשְׁאוֹל אֶרְאֶה יוֹם חֲתֻנָּתָהּ —
אֵיךְ תָּשִׂים גּוּשׁ עֲפַר חֻפָּתָה?
וְאֵיךְ מָתְקוּ לָהּ רִגְבֵי קְבוּרָתָהּ?
מַר לִי מַר, בִּתִּי, עַל חֶסְרוֹנֵךְ —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
שׁוֹשַׁנָּה בְּלֹא עִתָּה נִקְטֶפֶת,
אֲשֶׁר צַלְמָהּ בֵּין עֵינַי טוֹטֶפֶת —
אֵיךְ דִּמְעָה כַּנָּהָר שׁוֹטֶפֶת?
אֵיךְ בַּת עָשׁ בְּחֵיק עָפָר נֶאֱסֶפֶת?
וְאֵיךְ חַמָּה בְּרִמָּה מִתְעַלֶּפֶת
וְחֶבְלֵי שְׁאוֹל עַל רֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת?
הָהּ, בִּתִּי, אֵין דָּן לְמָזוֹר דִּינֵךְ —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
קוֹל כְּחוֹלָה שָׁמַעְתִּי לְאֵם שְׁכוּלָה,
הַרְפֵּה לָהּ, כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ,
כִּי מָוֶת בְּחַלּוֹנֶיהָ עָלָה.
עִם גִזְרַת כְּבֵדָהּ כְּבוֹדָהּ גָּלָה
וַיַּהֲפֹךְ שִׂמְחָתָהּ לִילָלָה,
יוֹם נֶעֶקְרָה גֶפֶן בַּלֵּב שְׁתוּלָה.
"מָה אֶזְעַק, בִּתִּי, וְאָזְנֵךְ עֲרֵלָה
וְלַעֲנוֹתִי מִלָּה אֵין בִּלְשׁוֹנֵךְ? —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
הָהּ, בִּתִּי, הַכְרַע הִכְרַעְתִּינִי!"
"אוֹי, אִמִּי, אוֹי לִי כִּי יְלִדְתִּנִי —
אַךְ הַיּוֹם אֵיךְ מָאוֹס מְאַסְתִּנִי,
כִּי לִבְכוֹר מָוֶת גִּדַּלְתִּנִי.
בְּהַגִּיעַ תּוֹר לְנַפְשִׁי שִׁלַּחְתִּנִי
וּבַעֲטֶרֶת עָפָר עִטַּרְתִּנִי
וּבְחֻפַּת אֲבָדוֹן הוֹשַׁבְתִּנִי
בְּעַל כָּרְחֵךְ, אֱמֶת, כִּי לֹא בִרְצוֹנֵךְ —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ".
הַגּוֹזֵר וְאֵין מֵפֵר גְּזֵרוֹתָיו
אֶת חֶבְלֵךְ יַפִּיל בִּנְעִימוֹתָיו,
וְרַב מִהְיוֹת קִצְפּוֹ עַל צִבְאוֹתָיו.
יִנָּחֵם וְיַעְצֹר מַגֵּפוֹתָיו
וִינַחֵם לֵבָב מִקּוֹרוֹתָיו.
לְאֵץ יָמִין יְקִיצֵךְ בְּטַל אוֹרוֹתָיו,
גַּם יִתְמֹךְ בִּימִין צִדְקוֹ יְמִינֵךְ —
כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.
"הה, בתי, השכחת" הוא שיר קינה יוצא דופן שחיבר יהודה הלוי לפני מאות שנים על מותה של נערה צעירה. על פי אמות המידה של שירת החול הספרדית, השיר מיוחד הן במבנהו — תבנית סטרופית בעלת פזמון חוזר שאינה אופיינית לקינה הספרדית הקלאסית — והן בשיח המתפתח בין האם המקוננת לבת הדוברת מקברה, שיח מקאברי האופייני לבלדה.
למרות מרחק השנים הוא נותן ביטוי לעוצמת הכאב על מותן בטרם עת של נשים צעירות שחופתן "גוש עפר" ועטרתן "עטרת עפר" כדברי המשורר.
לזכרן של כל הנשים הצעירות שנרצחו בטבח 7 באוקטובר ובמלחמה, שסיומה מתרחק והולך.
