חנוך דאום מסוגל לכתוב קטע שלם למופע הסטנד-אפ הבא, על היום שבו המתין בדריכות לראות אם הסדרה החדשה שלו אכן תשודר או שהמלחמה שוב ניצחה. צ'אט בינה מלאכותית היה פולט משהו בסגנון: "מי מבטל השקה בגלל 35 רקטות רק לאזור צפת? למה מה כבר יש בצפת? קבר האר"י הקדוש? הוא בכלל לא אוהב קומדיות, רק טרנטינו וטלנובלות מטורקיה".
אבל אם אתם קוראים וקוראות את השורות הללו, סימן שהתפילות התקבלו פעמיים: בחמישה לעשר בלילה המלחמה טרם חצתה את הרף שבגללו מבטלים בקשת את שידורי הפריים טיים, ולשם שינוי גם שובץ שם תוכן שלא עושה חשק להיכנס לבונקר עם נסראללה. לא ניצחון מוחלט, אבל משמח לדעת שעם הנצח לא מפחד מחצי שעה של הומור טוב מתוצרת מפעל הנוירוזות המפואר שמפרנס את דאום היטב, בין השאר כבעל טור בעיתון זה.
"החיים הם תקופה קשה" מבוססת על ספרו הפופולרי של דאום, שכרגיל עוסק בנושא אהוב עליו – הוא עצמו: היותו מתנחל נטול אקסטזה מתנחלית, דתי שהשבת שומרת עליו הרבה יותר ממה שהוא שומר עליה ובכלליות טיפוס עתיר סתירות ומורכבויות וגם חתיכת ניג'ס כבן זוגה של אפרת (לקרוא לו "בעלה" יהיה מעט מגוחך, הוא בקושי הבעלים של עצמו). למזלו, דאום התברך במודעות עצמית בריאה כמו שור, ביכולת פנומנלית להתבדח על חשבונו ובקסם אישי מתעתע, שכבר הפך אותו ללהיט של "מחוברים" לפני 12 שנה.
בגרסה הטלוויזיונית דאום מגלם את עצמו ויתר הדמויות מיוצגות על ידי שחקניות ושחקנים (בראשם עלמה זק המדויקת כרעייתו ונטע רוט הנהדרת כבתו). הסיבה שזה עובר היא קודם כל הכתוביות – אחרת מעטים היו מבינים מה הוא מסנן במהירות של מטוס קרב – אבל גם כי דאום הוא המבצע הכי אפקטיבי של חומריו: ספק אם מישהו אחר היה משתלט על רפרטואר מגוון ומרשים שכולל תנודות תפילה בלתי נשלטות, מבטים נבוכים אחרי שנתפס על חם ושפת גוף שמתאמצת לזרום עם הסביבה אך מסגירה בעתה של אאוטסיידר. לכן גם שבירת הקיר הרביעי בסדרה לא מעיקה: הקריירה של דאום נשענת על היותו גם הסיפור וגם המספר.
ומעל הכל, "החיים הם תקופה קשה" היא ביטוי יפה ומלא ברגש לתפיסת עולם שמבקשת מכולם לקחת את עצמם פחות ברצינות; להזכיר שפשרות עקומות הן תמצית הקסם היהודי; וגם לטעון שאולי אלוהים לא מרשה הרבה דברים, אבל התנהגות אנושית ובדיחות טובות עשויות להספיק למקום ברשימת ההמתנה לגן עדן. בימים אלה, סדרה מוצלחת שאלה המסרים שלה חיונית לא פחות משישיית מים וגנרטור.
בקטנה
תקלה משונה אמש בערוץ 14: אלוף (במיל') יעקב עמידרור עלה לשידור אצל שרון גל ובמקום להמשיך את פסטיבל האופוריה סביב התקיפות בלבנון, דווקא אמר ש"הדברים שאתם אומרים באולפן נורא נעימים לאוזן אבל הרבה יותר אופטימיים ממה שהמצב באמת". המגיש ניסה לתקן את הבאג, כלומר את דעתו של עמידרור, אך לאחר שכשל נאלץ להזכיר לו ש"ישועת ה' כהרף עין", שזה כידוע טיעון מוחץ שאין לעמוד בפניו. מנגד, ייתכן שעמידרור הוא לא האיש לטעון שהמחדל המודיעיני בעזה נבע מתשומת לב יתרה לגזרה הצפונית: ניגוד עניינים שחוסה תחת צנזורה הוא עדיין ניגוד עניינים.
