קשה להיזכר בתיעוד כלשהו של ברי סחרוף מחוץ למדורי הפפראצי שבו הוא לא מחזיק גיטרה, בוודאי בקליפ לשיר שהוא משתתף בו וכל שכן מוביל אותו. מאז שהוא נודע בתחילת שנות ה-80 בתור "החתיך עם הגיטרה" מאחורי רמי פורטיס או במינימל קומפקט ועד שהפך לקונצנזוס ישראלי בעידן של מחלוקות – סחרוף והגיטרה הם כמו חייל והנשק שלו: לא נפרדים אף פעם.
והנה, בקליפ שמתעד את הביצוע הנפלא ל"אולי צריך לתת לזה עוד זמן", סחרוף נכנס עד הסוף לתפקיד של אריק איינשטיין, המבצע המקורי: הוא מסתער על המילים היפות בפשטותן שכתב גדול זמרי ישראל כדי לתאר במדויק תחושות מתעתעות ומורכבות, שכל כך מנוגדות לרוח הזמן הפסקנית. זהו סחרוף שכמעט אינו מוכר לציבור, פחות רוקר חיינו ויותר Crooner, זמר-מבצע נטו, בסגנון פרנק סינטרה וכמובן איינשטיין. העיבוד המפעים של נדב הולנדר לא רק נותן לשיר את הנפח המהדהד שדרוש לו כדי להפוך את הכאב הפרטי לקולקטיבי, אלא גם מעניק לסחרוף את כל הגיבוי הדרוש כדי להרגיש בנוח בנעליים גדולות למדי.
כמו שנאמר בשיר עצמו, אלו הימים וגם הלילות שיגידו אם סחרוף הצליח שוב ליצור קלאסיקה על קלאסיקה, כפי שקרה בסוף המילניום עם "עוד חוזר הניגון". אולי, יחד עם הביצוע המרטיט בהופעות בשטח ל"שיר המעלות", סחרוף בונה כאן תשתית מרתקת לקראת גרסה ישראלית משלו ל-American Songbook, שכיום אין מתאים ממנו לייצג. זה פחות חשוב: העיקר הוא לשמוע אותו שר בכל כך הרבה כוונה ורגש ולדעת שגם אם החיים עוד לא חזרו למסלולם, יש על מי לסמוך – עם גיטרה ובלעדיה.
