"לא נוצר חלל אפילו ליום אחד, בשום יחידה או תחום פעילות של הארגון", הכריז חסן פדלאללה, חבר סיעת חיזבאללה בפרלמנט הלבנוני לאחר חיסול בכיר הארגון, איברהים עקיל, לפני שבוע. "להתנגדות (הכינוי שבו מתאר חיזבאללה את עצמו -מ"מ) יש יכולות, כישורים ומספיק לוחמים שמאפשרים לספוג כל אובדן ולהסתגל לכל מצב, והתגובה למתקפת ישראל תהיה כואבת". הדברים נועדו כמובן להסתיר את הפגיעה הקשה ולנסוך אופטימיות בארגון המוכה, אבל במקביל הם גם משקפים היגיון אותנטי של חיזבאללה, שישראל עלולה לטעות לגביו בהשראת ההישגים המרשימים שקצרה באחרונה.
החודשיים האחרונים היו כואבים במיוחד עבור חסן נסראללה בכל הנוגע לחיסולי בכירי הארגון. פואד שוכר, ראש המערך הצבאי של הארגון שחוסל ב-30 ביולי, ואיברהים עקיל, ראש אגף המבצעים, לא היו רק סמלים בולטים ואנשים בעלי ניסיון ומשקל מרכזי בהפעלת הזרוע הצבאית של חיזבאללה, אלא חברים בגרעין המייסדים של הארגון שקיימו קשרים אישיים הדוקים, ועיצבו ביחד, מאז ראשית שנות ה-80, את החזון שלו והקדישו את חייהם לקידום המאבק נגד ישראל.
1 צפייה בגלריה
בכירי הכוורת של נסראללה שנותרו לצד כרכי, א־דין )משמאל( וחמיה. חיזבאללה לא בנוי על דמויות אלא על מנגנונים
נסראללה, שוכר, עקיל, האשם ספי א-דין, ראש המועצה המבצעת של חיזבאללה ומי שנחשב ליורש המסומן של נסראללה, וכן עימאד מוע'ניה, ראש המערך הצבאי של הארגון שחוסל ב-2008, ומוסטפא בדר א-דין, יורשו של מוע'ניה (ובן דודו) שנהרג בחיסולים פנימיים בארגון ב-2016, צמחו על רקע דומה: נולדו בראשית שנות ה-60 בפרברי העוני של ביירות למשפחות לא דתיות ברובן שעקרו מהכפרים השיעיים של דרום לבנון או הבקאע.
אותה קבוצה עוצבה בצל שלוש חוויות משותפות: מלחמת האזרחים בלבנון שפרצה ב-1975 ויצרה חלל שלטוני עמוק במדינה; המהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979, שהעניקה לצעירים בני העדה המקופחת ביותר בלבנון חזון קוסם ותחושת כוח שלא היו להם לפני כן; ומלחמת לבנון הראשונה שהייתה הטריגר לייסוד חיזבאללה, והציגה אויב מר (ישראל) שהמאבק נגדו נתפס כסיבת קיומו של הארגון. חברי הקבוצה אומנו על ידי משמרות המהפכה האיראניים וטוו קשרים הדוקים עם טהרן, צברו חוויות מבצעיות משותפות (למשל פיצוץ השגרירות האמריקאית ומפקדת המארינס בביירות ב-1983), והפכו את חיזבאללה לגורם הכוח החזק ביותר בלבנון ולאחד השחקנים המשפיעים במזה"ת.
***
החיסולים בשנה האחרונה ממוקדים ב"מועצת הג'יהאד", מעין מטכ"ל שהקים נסראללה ב-1995, ואמון על פעילות חיזבאללה במישור הביטחוני והאסטרטגי. באותו גוף חשאי חברים ראשי המערך הצבאי של חיזבאללה, מנהיגים פוליטיים הקרובים לנסראללה, וכן נציג בכיר מטעם משמרות המהפכה. בעקבות החיסולים נותר נסראללה עם כוורת דלילה יחסית. הבכיר ביותר במועצה כרגע הוא עלי כרכי, האחראי על דרום לבנון שניצל מניסיון חיסול השבוע (דמות רפאים, שאין כמעט פרטים על אודותיו או אפילו תמונה שלו), ולצידו טלאל חמיה, ראש יחידה 910 האחראית על טרור בחו"ל (למשל הפיגועים נגד יעדים יהודיים וישראליים בארגנטינה ב-1992 וב-1994), וספי א-דין, בן דודו של נסראללה שבנו נשוי לבתו של קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה שחוסל ב-2020.
במהלך המלחמה נרשמה פגיעה גם בדרג נמוך יותר במערך הצבאי, בפרט בראשי מרחבים גיאוגרפיים ויחידות צבאיות מרכזיות שחוסלו, כגון וויסאם טוויל, המפקד בפועל של כוח רדואן, טאלב סאמי עבדאללה, מפקד הגזרה המזרחית בדרום לבנון, מוחמד נאסר, מפקד הגזרה המערבית, אחמד ווהבי, מראשי יחידת רדואן שחוסל יחד עם עקיל, ואיברהים קביסי, אחראי מערך הטילים והרקטות של חיזבאללה, שחוסל ביום שלישי השבוע. רובם נולדו בסוף שנות ה-60 וראשית ה-70 בכפרי הדרום. זהותם ותפקידים של רבים מהם נחשפו רק לאחר שחוסלו.
אבל, למרות הפגיעות הקשות שספג חיזבאללה, ובראשן חיסולי הבכירים, אסור לפתח הערכת חסר לגבי הארגון. נראה כי הוא מקיים ברצף תהליך החלפה של הבכירים שמחוסלים בכאלה חדשים, שאמנם אינם בעלי ניסיון עשיר כמו קודמיהם, אבל רוויים כמותם קנאות אידיאולוגית. זוהי בדיוק הדינמיקה שהתקיימה במשמרות המהפכה לאחר חיסול סולימאני, בחמאס לאחר חיסול שייח' אחמד יאסין, בג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסול פתחי שקאקי, ובחיזבאללה עצמו לאחר חיסול מזכ"ל הארגון, עבאס מוסאווי, ב-1992.
ד"ר עבד אלקאדר כנאענה, מומחה לחיזבאללה מאוניברסיטת ת"א, מסביר: "לאיבוד דמויות כמו עקיל ושוכר השפעה סמלית ומורלית עמוקה, אבל הוא לא יביא להתפוררות חיזבאללה. הארגון לא בנוי סביב דמויות ספציפיות אלא מבוסס על מנגנונים שמצמיחים כל הזמן מחליפים פוטנציאליים". ד"ר עלי שוכר, חוקר מדע המדינה מלבנון, אומר גם הוא: "החיסולים פגעו קשות בדור המייסדים של חיזבאללה שצבר ניסיון רב. אבל המפקדים הצעירים אינם חסרי ניסיון לחלוטין, הם הספיקו להיות מעורבים במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת האזרחים בסוריה".
***
מעבר לכך, הפגיעה הישראלית ממוקדת בזרוע הצבאית של חיזבאללה, אך לא במערכים הפוליטיים והאזרחיים שמאפשרים אחיזה עמוקה בעדה השיעית. "המבנה הארגוני שלנו מבוסס על חמש מועצות: הג'יהאד (הצבאית), המדינית, הביצועית (מעין ממשלת צללים), הפרלמנטרית והשיפוטית, כשמעליהן פועלת מועצת השורא, גוף קבלת ההחלטות העליון בארגון", מסביר נעים קאסם, סגן מזכ"ל חיזבאללה בספר שפירסם. "ובכלל – חיזבאללה אינו ארגון, אלא אומה הפועלת לאור משנת ח'ומייני", הוסיף שם קאסם, ותיאר למעשה "מדינה בתוך מדינה" שיש לה מוסדות ואסטרטגיה נפרדים מאלה של הממשל בביירות.
"הערכת הפגיעה שספג חיזבאללה מחייבת זהירות רבה", מדגיש טל בארי, מנהל תחום המחקר במכון "עלמא". "הנזק אכן דרמטי, אבל חיזבאללה לא מצוי על סף קריסה. נסראללה לא 'בודד בבונקר', אלא מוקף עדיין באנשי מפתח עם ניסיון עשיר. גם בממד הצבאי נדרשים דיוק וזהירות: ערב המלחמה היו לחיזבאללה 65 אלף רקטות לטווח קצר (עד 80 ק"מ), כ-5,000 לטווח בינוני (80-200 ק"מ), כ-5,000 לטווח ארוך (200-700 ק"מ), ועוד 150 אלף מרגמות, מאות טילי שיוט וכ-2,500 כטב"מים. גם אם חלק ניכר מכל אלה נפגע, יש לחיזבאללה עדיין כוח צבאי משמעותי, ובניגוד לחמאס גם יכולת לחדש אותו מיידית – באמצעות מסדרון אווירי, ימי ויבשתי או ייצור עצמי".
חיזבאללה אמנם נתון כיום בדילמה החריפה בתולדותיו, אבל גם ישראל נקלעת בהדרגה למלכוד. בהיעדר אסטרטגיה סדורה נצברות הצלחות צבאיות מסחררות, אבל הן מתקשות להפוך לתפנית, ובמקום זאת מתפתחת מלחמת התשה שבמרכז שלה האמונה כי יותר כוח יביא את נסראללה להפסיק את הפעולות האלימות שבהן החל ב-8 באוקטובר ולנתק את הזיקה לחזית עזה – מעין מקבילה לתפיסה שלפיה יותר לחץ על חמאס יביא את הארגון להגמיש את עמדותיו בנוגע לעסקה. זה לא עובד במשך כשנה מול חמאס, וספק אם יצליח בלבנון.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
