משרד האוצר פירסם השבוע הצעות לשינויים מהותיים בתקציב לשנה הבאה ולשנים שאחריה. הם כוללים מסים חדשים, העלאות שיעורי מס קיימים וצעדים להקטנת הוצאות הממשלה.
את עיקר השינויים אמור היה לשקף חוק ההסדרים ל-2025, הנלווה לחוק התקציב ומוצג כתנאי לאישורו, אך הטיוטה שלו מתאפיינת בהצעות רדודות, לא מבושלות ומנותקות מהמציאות. דוגמה בולטת: ההצעה לפנות את מתחם הקריה (מחנה רבין) בת"א לטובת בנייה למגורים ולמשרדים. מי שהעלה את ההצעה כנראה לא ביקר במחנה רבין זה עידן ועידנים. הוקמה שם בעלות מיליארדים רבים שורה של מגדלי משרדים מאובטחים המאכלסים, מלבד את המטכ"ל ואת משרד הביטחון, גם יחידות מיוחדות של צה"ל ומערכת הביטחון. כעת מתרוממים בשטח מחנה רבין שני מגדלים מחוברים נוספים שיתנוססו לגובה של עשרות קומות. הרעיון לפנות, כלומר להרוס, את המבנים הללו לא מעשי, לא כלכלי ולא רצוי. לא רצוי להפוך את המרחב שבו שוכן מחנה רבין לעוד מבצר של נדל"ן למגורים ונדל"ן מניב. יש די והותר בסביבה. ואל נשכח את התוכנית הגדולה להעברת יחידות הטכנולוגיה של צה"ל מצומת גלילות לנגב, תוכנית שהשלמתה מתעכבת 15 שנים. השלימו אותה, אחר כך נדבר.
גם הצעה נוספת מאותה המגירה באוצר, לפנות את המכון הוולקני למחקר חקלאי מהשטח שמשמש אותו לגידולים ולניסויים, לא בת-ביצוע. הרעיון כבר הועלה בעבר ונגנז בצדק בלחץ דעת הקהל.
ועוד הצעה בעייתית בחוק ההסדרים: לסגור את מערכת החינוך בימי שישי. קשה למצוא נימוק חברתי-חינוכי לטובת הסגירה; היא תפגע משמעותית בפריון העבודה ותוציא מאות אלפי תלמידות ותלמידים לרחוב כבר מהבוקר של יום שישי. הלומדים יפסידו, המשק יפסיד ואולי רק תקציב משרד החינוך "ירוויח" משהו. אם בכלל.
מיסוי בסתר
מה שאין בטיוטה של חוק ההסדרים נמצא באסופת הצעות למסים וקיצוצים הנדרשים כדי לא לחרוג בשנה הבאה ובזו אחריה מגירעון תקציבי של 4% עד 4.5% מהתוצר המקומי. כשלעצמה הכוונה מבורכת: רק כך אפשר להעביר משאבים מצריכה פרטית של האזרחים לצריכה הצבאית של המדינה. חבל שכוונות לחוד והמלצות לחוד.
הצעת המיסוי המרכזית של האוצר היא העלאה (זמנית?) של כל שיעורי מס ההכנסה, המוגשת בתחפושת של "הקפאת מדרגות": ביטול תלת-שנתי של הצמדת מערכת המס הישיר למדד המחירים לצרכן. מטרת ההצמדה הקיימת היא לא להגדיל בתחבולות את נטל המס על הכנסות הציבור הנשחקות בשל האינפלציה אלא לשמור, כהמלצת מדע הכלכלה, על כוח הקנייה הריאלי הפנוי שלו.
במקום לבטל או "להשהות" את מנגנון ההצמדה לאינפלציה של מדרגות ההכנסה החייבות בשיעורי המס השונים עדיף, לכל הדעות, להעלות בשנה הבאה את שיעורי מס ההכנסה מהנמוך עד הגבוה. להעלותם בגלוי, בלי הסוואה; זה הוגן ושקוף. אבל האוצר מציע, מטעמים פוליטיים וטכניים, ללכת סחור-סחור בדרך המתיימרת לבשר לעם ישראל שהוא ישלם "אותו שיעור מס מאותה הכנסה", בלי להסביר את הפגיעה בכוח הקנייה הריאלי הפנוי שלו. לפי חישובים ראשוניים, הצעת האוצר תשחוק כ-3,000 שקל בשנה מהכנסתו של שכיר ממוצע. באותה השיטה מציע האוצר להקפיא את כל נקודות הזיכוי הבסיסיות ממס ואת "מס ההכנסה השלילי", מענק העבודה שהצליח לצרף למעגלי התעסוקה ציבור רחב.
עוד העלה האוצר הצעה למסות את רווחי ההון בקרנות ההשתלמות אחרי שהן הופכות לנזילות, כשניתן למשוך מהן כסף בלי הגבלה. אין להתבלבל: לא מוצע כאן מיסוי של הפרשות המעסיק לקרנות, רק מיסוי רווחי ההון העתידיים מהחיסכון המצטבר בהן. זה לא יכניס הרבה כסף לקופת המדינה. האוצר שוקל גם קביעת תקרה נמוכה מזו הנהוגה כיום להטבות מס לתוכניות פנסיוניות לסוגיהן, עד פעמיים מהשכר ההממוצע. המהלך מוצדק חברתית וניתן למימוש מהיר בהוראות שעה. לעומת זאת המיסוי המוצע על רווחים צבורים ("כלואים") שחברות אחזקה וחברות קטנות פרטיות לא חילקו לבעליהן מסובך ומעורפל מכדי להיות אפקטיבי.
החודש הפריח האוצר גם ההצעה להקפיא את שווי קצבאות הביטוח הלאומי ותשלומים סוציאליים אחרים, אף שקצבאות הזקנה בישראל הכי נמוכות במדינות ה-OECD. המהלך יפגע במיוחד בחלשים ביותר, חרדים וערבים, שאצלם מהוות הקצבאות מקור הכנסה דרמטי. במקביל המליץ האוצר על ביטול ההסכם הקיבוצי הקיים המבטיח העלאות שכר לעובדי הציבור וביטול ההסכם עם ההסתדרות והמעסיקים להעלאת שכר המינימום. צעדים קיצוניים אלו לא ייצאו לפעול בלי שיתוף כל גורמי המשק.
כמפגן של רצון טוב כלפי דעת הקהל הוצע באוצר גם לבטל חמישה משרדי ממשלה, אבל לא הוצע לבטל את התקציבים הקואליציוניים הזורמים אליהם. כפי שאמר השר בצלאל סמוטריץ' למקורביו: אני מעוניין להזרים משאבים ליישובים יהודיים ביהודה ושומרון ואמצא את הדרך לעשות זאת גם אם איאלץ לבטל משרד ממשלתי כלשהו. הכסף יוזרם דרך משרד אחר.
בעניין זה, אני מאמין לו.
להלן העובדות
פצעי אוהב כידוע כאובים במיוחד. יש בי אהבה רבת-שנים לשבועון הבריטי "האקונומיסט"; אני מעריץ את המקצועיות של כותביו ועורכיו, את שיקול הדעת הנקי שלהם, את חוש ההומור הבריטי הנהדר שלהם ובעיקר את יכולתם לזקק עובדות ולהפרידן מדעות. השבוע חשתי בכאב האוהב כשקראתי בו במאמר תחת הכותרת "האם כלכלת ישראל יכולה לשרוד מלחמה כוללת עם חיזבאללה?" (התשובה שלי: כן, יכולה; חיזבאללה ולבנון לא יכולות).
איני חוסך את שבט הביקורת ממדיניותו של השר סמוטריץ' ולא מסתיר את חרדתי ממצב שאליו עלולה להידרדר ישראל, אבל המאמר ב"האקונומיסט" מוגזם, גדוש אי-דיוקים ומופרך במסקנותיו. להלן לקט עובדות לידיעות עורכי השבועון:
1. שלא כטענת "האקונומיסט", הכסף לא "מתחיל לברוח מהבנקים הישראליים למוסדות זרים" ואין במקומותינו "בהלת משקיעים". הבנקאות הישראלית יציבה, איתנה ורווחית ביותר – עד כדי תשלום מס רווחי יתר. שער השקל יציב ולא קופצני והבורסה עולה. חברת התוכנה הניהולית המובילה, סיילספורס האמריקאית, השקיעה השנה בחברות ישראליות מעל 2.5 מיליארד דולר.
2. במחצית הראשונה של השנה נרשם שוב עודף גדול (10 מיליארד דולר) בחשבון השוטף של מאזן התשלומים הישראלי. רזרבות מטבע חוץ המנוהלות על ידי בנק ישראל גדלו מאוקטובר אשתקד ב-20 מיליארד דולר לשיא של 217 מיליארד דולר, 42% מהתוצר המקומי. לא רק שאין לישראל חובות נטו לחו"ל - תושבי מדינות אחרות, פרטיים ועסקים, חייבים לישראל בנטו 230 מיליארד דולר, סכום פנטסטי שהמשק מלווה לכל העולם.
3. הגירעון בתקציב הממשלה אכן יהיה השנה גבוה מהמתוכנן, כלומר מעל ל-6.6% מהתוצר. אבל בניגוד לנאמר ב"האקונומיסט", שר האוצר סמוטריץ' כן מתנגד לחלק משמעותי מהדרישות התקציביות של צה"ל וכן מכין רשימה ארוכה של צעדי מיסוי וריסון - גזירות בלשון העם – כדי לחתוך את הגירעון לחצי בתקציב 2025. צעדי ההתכנסות הללו (המפורטים למעלה) אמורים להסתכם בעשרות מיליארדי שקלים (ולא דולרים, כפי שנכתב בטעות במאמר ב"האקונומיסט").
4. הפעילות של מגזר הבנייה אכן נפגעה ממחסור בעובדים פלסטינים, ובכל זאת לא הצטמצמה ב-40% כטענת "האקונומיסט". לפי הלשכה לסטטיסטיקה, הבנייה הפעילה במחצית הראשונה של 2024 הצטמצמה רק באחוז לעומת המחצית הראשונה של 2023.
מובן מאליו שיש סכנה ל"תרחיש בלהות" לכלכלת ישראל, אך לא בשל עלות המלחמה בלבנון אלא בגלל החלטות בלתי אחראיות של פוליטיקאים בשלטון. כאן הסיכון למשק. על סיכוני חיזבאללה וחמאס נתגבר, תנוח דעתו של "האקונומיסט".
