ברי סחרוף ורע מוכיח – "רוח חדשה". 11 שנים אחרי שהמציאו מחדש את הרוק הישראלי ב"סימנים של חולשה", ברי סחרוף ורע מוכיח התאחדו כדי להסעיר מוחות ואוזניים באלבום "11א'". "רוח חדשה" הוא מהשירים הבולטים בפרויקט, ובו סחרוף הקדחתני מחפש נוסחה שבזכותה "יבוא החסד, תבוא הנחמה". לפחות כשהשיר מתנגן זה עובד לא רע.
גבי שושן – "בראשית". בראשית לא הספיקו ל"בראשית" הטקסט של אהוד מנור, הלחן של צביקה נוי והקול חודר הבונקרים של גבי שושן: הייתה זאת מלחמת יום כיפור שהפכה את השיר ללהיט ש"כל חייל ידע בעל פה", כפי שסיפר שושן ז"ל בראיון. לא בטוח כמה חיילים וחיילות מכירים אותו היום, אבל האפקט עדיין קיים.
יהודית רביץ – "משנה לשנה". שמרית אור כתבה טקסט נפלא על הקסם המתעתע של ההתבגרות, ומי כמו יהודית רביץ ידעה להלחין ולבצע אותו כך שירגיש כל כך קרוב, נגיש ותמיד רלוונטי.
עמיר לב והתזמורת האנדלוסית אשדוד – "ערב ראש השנה" (לייב). לא באמת שיר לראש השנה, אבל ביצוע יפהפה שלו מהופעה חיה שהוקלטה השנה הוא גם הזדמנות להיזכר בשורה מרסקת: "פגשתי את השכן, זה שהילד שלו נהרג/ הוא שאל אותי אם אנחנו עוד יחד". ערב ראש השנה תשפ"ה, ליותר מדי ישראלים וישראליות מצפה רגע כזה.
איה כורם – "המנון לחלשים". "המנון לחלשים" הוא סיבה מרכזית שבגללה האלבום החדש של איה כורם, "לחסד וגאולה המשך ישר", הוא יצירת מלחמה שמעניקה לא מעט כוח ונחמה בימים הללו. קצת בדומה למה ש"בוא" של ריטה חולל בשנות ה-80 (ומאוחר יותר הקאבר של עברי לידר), כורם לועגת לתרבות של ניפוחי חזה ריקים. "זין על כל האנשים/ להיות חזק זה לחלשים", היא שרה, וזה הרבה יותר עושה שכל מהזלת ריר על "הניצחון המוחלט".
עפרה חזה – "התחדשות". "אחרי החגים יתחדש הכל/ יתחדשו וישובו ימי החול/ האוויר, העפר, המטר והאש/ גם אתה, גם אתה, תתחדש". ובכן, האש ישנה, ובכמויות. לגבי כל שאר הדברים שכתבה נעמי שמר – הלוואי. שנה טובה.
