נוסע בן אדם לניו-יורק. לא ברור למה נסע; נואם. נשמע נאום די סתמי האמת; אומר ניצחון, אומר להביס את חיזבאללה, מזהיר את איראן. את כל אלו ראינו, שמענו. וגם ככה רובנו חסרי אמון לאיש.
ואז, שעה אחר כך, מולנו, על המסך, תמונות שותקות של מכתש. ובתוכו: קרעי בטון, הריסות עדכניות של מזרח תיכון. דמויות זעירות נוברות בשברי האתמול.
הפרשנים באולפנים מביטים, כמו כולנו, בחור שבלב הדאחייה. בעשן הלבן והאפור המיתמר ממנו. בתוצאות רעידת האדמה במשקל 80 טונות. מביטים ומחפשים בהם סימנים. נוברים.
אז רגע, נתניהו טס ודיבר כשכבר ידע? כי אולי, בדיעבד, זה בעצם לא היה נאום רע. ופתאום כל אות מנאום חסר תקווה מקבלת טוויסט מחתרתי של תחבולה; ואפילו מפות הקללה והברכה זוכות למשמעות חדשה; ופתאום, בערוץ 12, דפנה ליאל חופרת בנבכי הדברים בעקבות רמזים; ודנה ויס מוסיפה שנאום נתניהו זה הדבר האחרון שנסראללה ראה - מפי מקורות מבודחים.
בחזרה להריסות. ולעשן המיתמר. הפרשנים שוב מביטים. נוברים. איפשהו פה אמורות להיות אינדיקציות למה שבעצם קרה - יש או אין את נסראללה? רק שהאינדיקציות קבורות באדמה.
ובכל זאת, יש תחרות מי יביא ראשון את המידע. בבית יושב לו עם שמחכה לבשורה. "הסימנים נראים בסדר. אבל זה לא נגמר עד שלא נגמר", ניר דבורי חופר בעזרת מקורותיו בזירה.
והנה, על הקו אהוד יערי. "צר לי להפריע לדיון", אומר כוכב הרגע בחיוך שאפשר לזהות גם מבעד לטלפון, "המידע שבידי הוא" - ואז השתהות, כאילו אנחנו בריאליטי ומיד נשמע על המודח, "לפחות נפצע. לפחות נפצע".
לא משנה שתכף יערי יצטט מקורות אחרים שאומרים שנסראללה פיקס. אולי כי גם בכאן 11 ובערוץ 13 יאזכרו מקורות שטוענים אותו הדבר; ולא משנה שככל שיתקדם הערב - וזה יהיה ערב ארוך, כזה שיימשך עד ליום שאחריו - יתחזקו ההערכות שנסראללה חוסל, עד שיערי עצמו ידווח על מות מנהיג חיזבאללה.
בחזרה להריסות. ולעשן המיתמר. הפרשנים שוב מביטים. שוב מחפשים סימנים. לאן פנינו? הסכם כולל או בלגן כולל? "סדר חדש", קוראים לפעולה. ובאמת, אנחנו כבר לא בתוך משוואה. העתיד לוט באדמה.
הספקולציות מתערבבות במיקסר האולפנים. להגביר קצב בלבנון, להכות באיראנים, להשתגע גם בעזה. "טורקי-טורקי", אהוד יערי מבקש להירגע, ועל הדרך משרבב עוד מדינה למערכה. "חיזבאללה הוא כמו מתאגרף שמתנדנד בזירה", הוא מפנק במטפורה השחוקה של היממה.
בליל הריסות. בליל תהיות. בליל מילים. כשהתותחים רועמים, המוזות רועמות עוד יותר באולפנים.
בקטנה
בנפול אויבך אל תשמח. יש פתגם כזה. יפה דווקא. בנפול אויבנו, פז רובינזון מערוץ 13 חילק שוקולדים מסוג "רבע לשבע", שעת החיסול לדבריו, לתושבים בכרמיאל. זה קרה תוך כדי שידור, לקול צחקוקים מהאולפן. וזה היה מביך. לא רק כי החיסול לא היה ברבע לשבע. אלא כי כתב 13 נתן אחלה דוגמה של איך אנחנו הופכים להיות דומים לשכנים סביבנו ומאמצים מנהגים שחוגגים מוות. מזל שבאולפן נכח גם אלוף־משנה )מיל'( נרי ירקוני, שמחה על האירוע.
