אחרי החיסול. אין ישראלי נורמלי והגון שלא התרגש ושמח על חיסולו של הצורר נסראללה, שר"י (שם רשעים ירקב), בחינת "ובאבוד רשעים רנה" (משלי). כבוד לכל העושים בשליחות הזאת. אך ברגעי הצלחה אסור לנו, ובעיקר למנהיגות, להיות באופוריה של "אני ואפסי עוד"; ענווה היא במקומה. האתגרים רבים מספור, והשמח ביום ניצחון יזכור כי היה גם יום אחר. נייחל שבורא עולם ייתן לאוחזים בהגה, כדברי הנביא ישעיהו, "רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה".
על השופט פוגלמן. עוזי פוגלמן מסיים את כהונתו כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, תפקיד שנקלע אליו שלא ברצונו, בתום יותר מ-45 שנות שירות ציבורי, אם כוללים את השירות בצה"ל. שנים אלה נחלקות בין ח"י שנים בפרקליטות עד לתפקיד הרגיש של מנהל מחלקת הבג"צים, ובין שירות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובבית המשפט העליון, כמעט חצי יובל בשפיטה.
זכיתי להכיר את עוזי בהיותי מזכיר הממשלה והוא פרקליט בג"צים צעיר, שעסק בתיקי גיוס חרדים – סוגיה שטרם נפתרה מאז. לימים היה למנהל מחלקת הבג"צים ואנוכי היועץ המשפטי לממשלה, מה שהביאנו למגעי עבודה יומיומיים בענייני בג"ץ. את עוזי נהגתי לכנות "האדם הסביר". גישתו השקולה, המכבדת את הבריות, נועם הליכותיו ומזגו הנוח היו נכס הן בפרקליטות הן בבתי המשפט; במקומות שבהם לא מעטה ההתלהמות, היה עוזי איש של רוגע. במחלקת הבג"צים ייצג פוגלמן, כמותו ככל פרקליטות ופרקליטי המחלקה את ממשלות ישראל באשר הן, כמשרתי ציבור. אוכל להעיד מכלי ראשון על המקצועיות והממלכתיות שאנשי המחלקה נקטו ונוקטים בלא זיקה לעמדות אישיות. כשופט עוזי הוא ליברל, הרואה חשיבות מרובה בזכויות האדם, ונתן לכך ביטוי רב בפסיקתו. אין זה גורע כהוא זה ממחויבותו הציונית המובהקת, ואדרבה רשאי הוא להביט אחורנית בסיפוק רב, לרבות על מילוי מופתי של תפקידו כמ”מ הנשיא בתקופה סוערת.
על השירות הציבורי. זו הזדמנות לומר דבר על השירות הציבורי המוכפש לא אחת על ידי פוליטיקאים כ"מדינה בתוך מדינה". כבשר מבשרו של השירות הציבורי, וכמי שעמד בראש השירות המשפטי כיועמ”ש וכיהן גם כמזכיר הממשלה ובתפקידים נוספים, אוכל להעיד על איכותו של השירות הציבורי ברובו הגדול. זאת, גם אם כבכל ארגון גדול יש חריגים מדי פעם.
השירות ניתן לא לממשלה פלונית אלא למדינת ישראל, לאזרחי ישראל ותושביה. הכרתי מאות רבות של משרתי ציבור, כולל רעייתי, וכולל היועצת המשפטית לממשלה דהיום. יש בתוכם אנשים ונשים שדעותיהם האישיות הן מכל קצווי הקשת הפוליטית, והעושים מלאכתם בנאמנות לציבור. מעיקרא נבנה השירות הציבורי במתכונת ה-civil service הבריטי, קרי, לא פוליטי, בשינוי אחד – מנכ"ל כמשרת אמון.
כיום ישנו כרסום בכך, לעבר פוליטיזציה גוברת, למשל במינוי משנים למנכ"ל ובהגדלה מוגזמת של לשכות השרים – בלשכות שרי החוץ דיין ושמיר היינו שניים בלבד, הדובר נפתלי לביא ע"ה ואני כמנהל הלשכה – ובניסיונות להגדלת ההשפעה הפוליטית במינוי יועצים משפטיים, וכן באשר לחברות הממשלתיות. השירות הציבורי הוא שומר סף מפני שחיתות והפקרות. שירתי כמזכיר ממשלה בממשלות שמיר ורבין. הם הציבו את הממלכתיות לפני המפלגתיות. כך ראוי לישראל.
בסיום שנה. מעולם לא היה פיוט ליל ראש השנה שבתיו מסתיימים ב"תכלה שנה וקללותיה" והאחרון שבהם ב"תחל שנה וברכותיה" – רלוונטי כל כך. הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל בספרו הנודע "אורות התשובה", הנלמד במיוחד בחודש אלול, מסיים אחד מפרקיו בברכת "שנת גאולה וישועה, שנת שלום ואהבת אחים נאמנה". נתפלל בכל לב לגאולה וישועה לחטופות ולחטופים, אחינו ואחיותינו, שהשבתם חובה עליונה שאסור שתישכח ותיטשטש; "שובו לבצרון אסירי התקוה" (זכריה); וגם לשלום ואהבת אחים.
