לפני הפוליטיקות והאסטרטגיות הפוליטיות והשאלה מה האינטרס של כל השחקנים, הצטרפותו של גדעון סער לממשלה היא לפני הכל אמירה אסטרטגית לאומית – מדינת ישראל הולכת לקראת מלחמה ארוכה. היינו בעזה, העברנו את מרכז הכובד ללבנון בשבוע האחרון, והעין מסתכלת קדימה לטהרן. כדי להגיע למערכה הזאת מוכנים צריך כמה שיותר אנשים בתוך הממשלה שמחזקים את הרעיונות שמקדמים את מטרת העל, שהיא ניצחון ישראל במלחמה.
זה גם מהלך נכון מול הזירה הבינלאומית – מול ידידות חשובות כמו ארצות-הברית, שחשבו אולי שיש גורמים פוליטיים יוניים יותר (גלנט) שאפשר דרכם להרגיע את הדרג המדיני הניצי יותר (נתניהו). ישראל, שמציגה גישה התקפית אחידה, מגיעה חזקה יותר למערכה מול איראן. מול מדינות עוינות שבנו על פילוג חברתי ופוליטי כדי להביא לסיום המלחמה, המהלך של סער ונתניהו מוציא אוויר גם מהבלון הזה.
זה לא אומר שאין שיקולים ואינטרסים פוליטיים. זה שמצבו של סער בסקרים אינו מזהיר זה לא סוד. ייתכן שהוא הגיע למסקנה שמבחינה פוליטית כניסה לממשלה בזמני מלחמה תהיה נכונה לא רק ברמה הלאומית אלא גם ברמה הפוליטית האישית. על פניו, שמו של סער עלה תחילה כמחליף לשר הביטחון יואב גלנט, שרק לפני כשבוע, עם האצת המגעים מול סער, התחיל ליישר קו עם מדיניות הממשלה. אם גלנט היה מאמץ את מדיניות הממשלה ולא פוזל לניהול מאבקים פוליטיים בזמן מלחמה, יכול להיות שכל האירוע היה נמנע.
סער גם מנתח את הלך הרוח הציבורי נכון. הוא מבין שההפגנות מתחת לביתו אינן מייצגות, ש-7 באוקטובר שינה את הראייה הציבורית ביחס לחרם הפוליטי שהיה על מחנה הימין בראשות נתניהו
סער גם מנתח את הלך הרוח הציבורי נכון. הוא מבין שההפגנות מתחת לביתו אינן מייצגות, ש-7 באוקטובר שינה את הראייה הציבורית ביחס לחרם הפוליטי שהיה על מחנה הימין בראשות נתניהו, ושישראל הולכת למערכה ארוכה וחשובה. כשזה המצב, גם המחנה הלאומי – ובפרט אנשי הליכוד – מוכנים לשים מאחור את הדם הרע שהיה בין סער לבינם. גם לאחר הסטירה שחטפו מנפתלי בנט שאמר שלא ילך עם לפיד ולא יישען על הערבים, סער בעיניים של הימין הוא הגון יותר – הייתה לו ההגינות הבסיסית לומר שלא ישב עם נתניהו ושהוא רוצה להפיל אותו.
זה לא אומר שהמחנה הלאומי שהוחרם על-ידי ממשלת בנט-לפיד, שסער היה חבר בה, מקבל את סער בזרועות פתוחות. זה גם לא אומר שלא יבחנו אותו בשמונה עיניים. המציאות הישראלית תזמן לו אתגרים רבים. טורים מעניינים בוודאי ייכתבו על יחסיו עם גלי בהרב-מיארה באירוע המשפטי הבא שיעורר מחלוקת מול הממשלה. המחנה הלאומי יבחן אותו על העמידה גם בנושאים שאינם ביטחוניים. אבל האחריות הציבורית שאופפת את רוב הציבור ואת המחנה הלאומי מאז 7 באוקטובר לצד הרצון הישראלי לראות התקפיות בכל הזירות – עזה, לבנון ואיראן, ואחדות פנים ישראלית – היא שמובילה את הלך הרוח הציבורי ומכתיבה את הטון.
סער רואה איך הצבע חוזר ללחיים של הישראלים מחיסול נסראללה ומהתקיפות בתימן. הוא שם לב שהישראלים לא נבהלים מממשל צבאי זמני בעזה ומשליטה ישראלית בסיוע ההומניטרי, אבל מסרבים לצאת מפילדלפי. עושה רושם שהוא מבין מה נכון לישראל – ולא מן הנמנע שזה משתלב עם האינטרס האישי שלו. זה כל הסיפור.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.09.24
