לא ברור אם כריס כריסטופרסון, שהלך לעולמו בסוף השבוע האחרון בגיל 88 בביתו שבהוואי, ידע עד כמה הוא קשור לפסקול הישראלי. ב"שיר חייל" (אני שומע שוב), ששלמה ארצי הלחין לפי מכתב ששלח סרן נמרוד גאון ז"ל לחברתו עמליה לפני שנפל במלחמת יום הכיפורים, הוא "שומע שוב ברגעי השלווה את ג'ניס ג'ופלין שרה בלוז ישן על בובי מקגי". כשהבלוז היפה הזה הופיע באלבום הבכורה של כריסטופרסון, ב-1970, מעטים שמו לב אליו. שנה לאחר מכן, ממש לפני מותה, הוא הגיע לג'ופלין, הפך לקלאסיקה והתגלגל גם לתרבות השכול הישראלית.
2 צפייה בגלריה
(כריסטופרסון ב"כוכב נולד". גבריות, רגישות ורוחב לב | צילום: A Warner Bros. Entertainment)
אבל כריסטופרסון היה הרבה יותר מכותב שירים מוצלח לאחרים. בראשית שנות ה-70, לאחר החשיפה שהעניקה לו ג'ופלין ובעקבות אלבומו השני האדיר, The Silver Tongued Devil and I, הוא היה אחד מכוכבי הקאנטרי הגדולים. המוזיקה המשיכה איתו גם כשעבר למסך הגדול ושיחק בין היתר בסרטים "פט גארט ובילי דה קיד" (בוב דילן הלחין את הפסקול) ו"כוכב נולד", שבו כיכב לצד ברברה סטרייסנד וגילם זמר רוק שהקריירה שלו בדעיכה. אלא שהקריירה שלו רק התעצמה, ובאמצע שנות ה-80 היה כריסטופרסון חלק מהסופר-גרופ The Highwaymen לצד וויילון ג'נינגס, ג'וני קאש ו-ווילי נלסון, שרק הוא עוד איתנו.
על המסך ובאולפן הציג כריסטורפסון שילוב נדיר בין גבריות ישנה לרגישות רבה וכובשת בפשטותה, וגם רוחב לב. למשל, בקונצרט מחווה לבוב דילן שנערך בניו-יורק ב-1992, עמדה שינייד אוקונור רועדת מול קהל ששאג לה בוז ומנע ממנה לשיר. כריסטופרסון נשלח לבמה על ידי המארגנים כדי לבקש ממנה לרדת, אבל עשה את הדבר המתבקש ההפוך – חיבק אותה ועודד אותה להישאר.
