אורח מכוכב זר היה חושב, במבט ראשון, שמדובר בחבורה שבילתה בטבע והשאירה מאחוריה ערימות של זבל. יש צורך במבט חודר יותר כדי להבין שאף אחד לא משאיר מאחוריו אוהל. ולא שטיח. ולא צידנית מים. ולא כפכפים. קרה שם משהו. הם עזבו בחופזה. הם נמלטו.
הייתי שם ימים בודדים לאחר מתקפת 7 באוקטובר. ראיתי את האוהלים והכפכפים והתיקים הפתוחים שמישהו כבר הספיק לחטט בהם כדי לבזוז כל דבר בעל ערך. וראיתי הרבה יותר. מכוניות פתוחות ומנוקבות. כתמי דם. הרבה דם. ועוד דברים שלא נרחיב עליהם, משום שחלקם מופיעים בסרט הזוועות ובאינספור תמונות וקטעי וידיאו שלא פורסמו.
סא"ל ישראל כספי, ידיד ותיק, התקשר ואמר: אתה חייב להגיע. מה שמראים בשידורים רחוק מלתת ביטוי למה שרואים בשטח. אלה היו עדיין ימים של אש באזור העוטף. הטיהור ממחבלים נמשך. קולות נפץ ואזעקות בגלל ירי פצמ"רים. הגעתי. פסטורליה לא הייתה בנובה וגם לא ביישובים שבאזור. המראות היו קשים.
בדיוק במקום שבו צולמה התמונה הזאת, בלב החורשה, פגשתי את אל"ם גולן ואך, שהיה ראש יחידת החילוץ וההצלה הארצית. הוא היה בין הראשונים שהגיעו לאחר הטבח. לפני שלושה שבועות נלכד גולן בהתמוטטות עפר באחת המנהרות אותן חשפה היחידה שלו. הוא נפצע קשה. הוא הולך ומשתקם. בפריז, לפני שבועיים, פגשתי את אבא שלו, שלום ואך, מארגן קבוצת עולים חדשים מצרפת. הם באים עכשיו. דווקא עכשיו. הם ראו את התמונה שמעידה על טבח 7 באוקטובר. הם ראו גם את התמונה הגדולה. הלב בכה. המוטיבציה שלהם רק גדלה. יש בתוכנו כאלה שרואים, מתייאשים ויורדים. יש כאלה שרואים, מתגייסים ועולים. משפחת ואך, אגב, היא גם להקה משפחתית. הם לא הופיעו בנובה. אבל גולן ואך דווקא הופיע.
הזיכרון טמון לפעמים בדברים הקטנים. של מי היה האוהל? של מי היה השטיח? של מי הכפכפים? הם עדיין בחיים? הם בין החטופים? אולי הם מהשורדים, שלא רוצים לחזור, ולא לראות, כי הכאב עדיין שורף. כל כך הרבה חפצים אישיים נותרו בשטח. עדות חיה למה שהיה. עדות לזוועה. הרי האתר הזה, החורשה הזאת, פרטי הציוד הללו, לעולם לא יעזבו את הזיכרון הקולקטיבי. הרי שם התבצע הטבח הגדול ביותר ביהודים מאז השואה.
על גדות הדנובה, בבודפשט, הוקמה אנדרטת נעליים. אלה הנעליים שהשאירו אחריהם יהודים שנורו על ידי גדודי צלב החץ, הונגרים, והושלכו לנהר הקפוא. הם מתו בייסורים. עכשיו זו אנדרטת הכפכפים. אנדרטה לישראלים שנרצחו על ידי גדודי צלב החץ של חמאס. לא נשכח.
