ראש השנה תשפ"ה. מדריך מקוצר לימים המיוחדים שלפנינו.
• הדלקת נרות. אחרי שנה של נרות זיכרון ונרות נשמה, ביום רביעי עם כניסת החג, נשים בכל רחבי העולם היהודי ידליקו נרות לקראת שנה חדשה, בתקווה להאיר אור חדש, לפתוח דף חדש בעולם. הברכות בהדלקת הנרות הן מיוחדות: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַזִיכָּרוֹן". ראש השנה נקרא גם יום הזיכרון, יום שמזכיר את בריאת העולם, את בריאת האדם, את הדברים הגדולים והחשובים. וגם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְּמַן הַזֶּה". לא צריך להסביר השנה כמה זה לא מובן מאליו, לברך שהחיינו, על עצם החיים.
• השופר. בתחילת הסעודה של ראש השנה יש נוסח מיוחד של קידוש, ובסעודת החג עצמה אוכלים גם את הסימנים המפורסמים (תפוח בדבש, רימון, תמר ועוד). אבל המצווה המרכזית בראש השנה היא השופר. בימים רביעי וחמישי, בשעות היום, מאזינים לקול תקיעת השופר. הקול הפשוט והצלול הזה מבקש מאיתנו - במונחי השנה הזו - לצאת מהקונספציה. להתעורר מהקיבעון. שופר, מלשון שיפור. הרגשתם השנה לפעמים שפשוט אין לכם מילים? השופר מביע זעקה עמוקה שמעבר לכל המילים המוגבלות שאנחנו אומרים. זעקה שמבקשת לפרוץ גבולות, לעלות קומה, להתחדש באמת.
יש סיפור חסידי מפורסם על מלך שהבן שלו התדרדר לרחובות. יום אחד, כשגברו געגועי האב, הוא ביקש להחזיר את הבן אל הארמון. הוא שלח שליח במטרה לחפש את הבן האובד. השליח מצא אותו לבסוף שוכב על המדרכה, מקבץ נדבות, בבגדים קרועים. "המלך שלח אותי", אמר השליח, ושאל, "מה המשאלה שלך, מה תבקש?". הנסיך המוזנח הסתכל בו והכריז: "אני רעב נורא, תוכל לקנות לי סנדוויץ' טעים?". השליח כמעט בכה מרוב ייאוש: "המלך פונה אליך ומוכן להחזיר אותך לגדולה, למלכות, לארמון, וכל מה שאתה מסוגל לדמיין זה סנדוויץ'?".
זה לא סיפור על סנדוויץ' אלא על שאיפות. שלא נסתפק בסנדוויץ', אלא נחלום ונפעל בגדול. גם ברמה האישית וגם ברמה הלאומית.
• התפילות. תפילות ראש השנה ארוכות יותר וחגיגיות יותר. הן עוסקות בכל ההיסטוריה, מבריאת העולם, דרך כל המאורעות שעברנו, ועד לטוב שעוד יגיע. הנה פסקה אחת, על סדר עולמי חדש, שגם היא מקבלת השנה יותר משמעות: "וּבְכֵן תֵּן כָּבוד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טובָה לְדורְשֶׁיךָ. וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ. שָׂשׂון לְעִירָךְ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינו".
כבוד, תקווה, שמחה, ששון - בדיוק מה שאנחנו צריכים. הרי בתחילת השנה הרגשנו שמעולם לא היינו כל כך מושפלים, חלשים, מבוזים ולא מתפקדים. בסופה הרגשנו שמעולם לא היינו כל כך נועזים, מקצועיים, מדויקים, מפתיעים. ורגעי השיא של הימים האחרונים לא מוחקים כמובן את התהומות. הם אולי נובעים מתוכם, כתגובת-נגד שלנו, התנערות מאוחרת של עם שנזכר מי הוא באמת. ראש השנה הוא בדיוק הזמן לחזק את המגמות החיוביות, הבלתי נתפסות, של השבועיים האחרונים.
• שנה טובה ומתוקה, כתיבה וחתימה טובה. איך אומרים את המילים האלה השנה, ומברכים איש את רעהו? כרגיל, דווקא המשפחות שבמעגל הראשון של הכאב, יודעות לתת לנו תשובה ותקווה. בנה של שרון נגארי, נריה, נפל בבסיס זיקים בשמחת תורה. וכך היא כתבה השבוע: "להיות חזקים זה דווקא לאפשר לכל קשת הרגשות לעבור דרכנו: געגוע שורף ועצב עמוק, וגם שמחה, תקווה, אהבה, הנאה. דווקא כשנותנים מקום לרגשות קשים, ולדמעות החמות לשטוף את הפנים, אפשר אחר כך לנגב אותן, לעמוד על הרגליים, להודות על כל הטוב שיש לנו עדיין, ולהוסיף טוב בעולם".
משפחות רבות כאלה מלמדות אותנו כעת את סוד האיזון והמורכבות, ומשתפות את הציבור בכלים של עוצמה. "בשכול אין טיפת אנרגיה מיותרת לבזבז", מסבירה שרון. "למדתי במי להקיף את עצמי וממי להתרחק. למדתי להיפרד מ'מה יגידו': 'היא עצובה מדי וצריכה להתרומם', או 'היא שמחה מדי, איך היא מרשה לעצמה'... למדתי ממש מהר שאני לא נפרדת לגמרי מנריה, אלא עוברת איתו לקשר מסוג אחר. ואני לומדת כל יום איך להיות איתו בקשר הזה ולקבל ממנו כוחות-על.
למדתי כמה הקשר שלי עם ריבונו של עולם חזק. כמה אני שמחה שאני בידיים שלו ושהוא מנהל את העולם. למדתי שאני עדיין מרגישה שאנחנו כולנו אהובים מושגחים ומבורכים".
אבל כאן שרון פונה אל כולנו: "אני יודעת שכל אחד ואחת מהעם שלנו - למדו השנה. אני מרגישה שכולנו גדלנו, הרחבנו את ה'כלים' שלנו. וזו התפילה שלי לחג: אבינו שבשמיים, עברנו שנה כל כך קשה, אבל זהו, גדלנו מספיק מתוכה. אנא, תן לנו גאולה. שיפה ושונה תהא השנה, אשר מתחילה לה היום".
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
הסטטוס היהודי: "בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן, וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן... וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רועַ הַגְּזֵרָה" (מתוך תפילת "ונתנה תוקף", ראש השנה)
הכותבת היא עיתונאית חדשות 12
