שנה למלחמה, והדעת לא מסוגלת וספק אם תוכל אי פעם לשאת את המשמעות העצובה שעצורה בתמונה הזו, שצולמה במג'דל שמס המרוסקת והאבלה.
עשרה ילדים, נערות ונערים – מתוך 12 - ששילמו בחייהם הרכים את מחירם הנורא של מלחמה וטרור. 12 חרכי יגון שיישארו נקובים בליבותיהם ובבשרם של 12 זוגות הורים שמחוג חייהם נתקע לנצח על התאריך – 27 ביולי.
1 צפייה בגלריה
(מג'דל שמס, ואיתה כל ישראל, ברגעי השבר שאחרי רצח 12 הילדים והנערים במגרש הכדורגל | צילום: אפי שריר)
בעומק ים המאמינים שחובשים לראשיהם את ה"לפה אלעמאמה" - התרבוש שכיפתו אדומה כדם – חבוקות, עטופות בלבן, עשר גופות שעד לפני רגע היו שוקקות חיים, מלאות חלומות ועתיד. צחוקם המתגלגל של ההרוגים כבש את מגרש הכדורגל בכפר – המקום שהיה אמור להיות הבטוח ביותר בעבורם. אבל במחי פגיעת רקטה שטנית הם הפכו קורבנות אויב מתועב.
באחת, קפאו המבט הרך בעיניו של פג'ר ליית אבו-סאלח בן ה-16, והאש הג'ינג'ית של אמיר רביע אבו-סאלח, בן 16 גם הוא. באבחת רוע נדמו פניו היפים של חאזם אכרם אבו-סאלח בן ה-15 והושחר האור על פניו המלאכיות של ג'ון וודיע אבראהים שלנצח יישאר בן 13. איזיל נשאת איוב בת ה-12 בעלת המבט הנחוש, וחברתה היפהפייה ויניס אדהם ספדי הצעירה ממנה בשנה, כבר לא יירדו יותר למגרש לבעוט בכדור כשוות בין שווים, וגם נאזם פאחר סעב, החמוד כל כך, בן ה-14, יזן נאיף אבו-סאלח בן ה-12 עם החיוך הנצחי, ואלמא אימן פכר אלדין, בת ה-11 עם העיניים הצוחקות והחיוך המבויש, ישחקו כדורגל רק במגרשי גן עדן. ועימם נאג'י טאהר חלבי בן ה-11, ילד בעל מבט כובש ושמח ומילאר מעדאד אלשעאר בן ה-10, הצעיר וללא ספק השובב שבחבורה. ואולי ג'יפארא אבראהים בן ה-11 היה שובב ממנו? החיוכים שלהם פשוט מתחרים על התואר, לאחר שהותירו אותנו כאן עם שאלה שאף מבוגר אף פעם לא היה מסוגל לענות עליה, והיא נמסרת מנפשם של ילדים שלא מבינים למה יש מלחמות בעולם.
"נקמת ילד קטן לא ברא השטן", נאמר לא אחת, גם כאשר התברר שה"פטישים" האלופים מטייסת 69 האגדית הורידו 80 טונות פצצות על הבונקר של חסן נסראללה שאחראי לרצח הנוראי הזה, ודאגו שיימחה מהעולם בחנק ובייסורים בעומק האדמה שטימא.
אני רק רוצה לקוות שלמרות שהשמועה נסקה עד השמיים, עד למגרש הכדורגל של מעלה, הילדים לא עצרו בגללה את המשחק.
