כאשר המילים האלה נכתבות, ישראל נמצאת בתנופה של ניצחון מאוחר. חיזבאללה הוכה נמרצות, וציר ההתנגדות האיראני כולו מתנדנד מעוצמת המהלומה. מים רבים לא יכבו את האהבה, וניצחונות רבים וגדולים לא יכסו על המחדל, ההפתעה והכישלון הנורא של מדינת ישראל.
זו איננה תמונה מהשעה הראשונה. היא לא צולמה ב-06:30 בבוקר, כאשר המרגמות הראשונות החלו נוחתות על בסיסי צה"ל בגבול עזה, פיצוצי מטענים נשמעו על הגדר ואופנועני הנוח'בה דהרו קדימה אל הטבח. התמונה שלפניכם צולמה זמן רב אחר כך. שעה, אולי שעתיים. בעזה כולה נפוצה השמועה שהגבול פתוח, שהחיילים מתים, שחטופים וחטופות בידיהם, שהבתים פרוצים והרכוש מחכה למי שיבוא לקחת. ואז החל הגל השלישי, גל של בוזזים, צלמי עיתונות עצמאיים, דגי רקק של חמאס שבאו להשלים את המלאכה.
1 צפייה בגלריה
yk14088414
yk14088414
(צילום: Anadolu/Getty Images)
של מי הדחפור הזה, שפורץ את הגדר. כמה זמן היה צריך לנסוע לפני שהגיע, בגמלוניות, אל מדינת ישראל. והאנשים שרצים שם לצידו; מי מהם הרג. מי מהם נהרג. מי חזר לעזה עם שלל.
הרבה ציטטו השנה את ההספד שנשא משה דיין לזכר רועי רוטברג, שנרצח בשנת 1956 בשדות נחל עוז. "קבוצת נערים זו, היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, כדי שיוכלו לקרענו לגזרים – השכחנו זאת? הן אנו יודעים, כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות, בוקר וערב, מזוינים וערוכים". אך בדרך כלל נשכח החלק הראשון בדבריו:
"אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הינם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם".
והתמונה הזו מסמלת את הכל: את הכישלון, והשנאה, והפער בין עזה הענייה ומוכת הקנאות, באדיבות חמאס ודומיו, לשכנתה המשגשגת, מעבר לגבול.
וילה בג'ונגל, אמר אהוד ברק. וגם אחרי גל הניצחונות שהגיע מאוחר - מאוחר עבור הנרצחים, החטופות והחטופים, המילואימניקים שנפלו, חיילי הסדיר שנפלו, המשפחות של כל אלה - מותר וצריך לשאול איך יגיע שינוי. ומילה אחרת שמתחילה ב-ש', אבל כאילו הס מלהזכירה. מותר עדיין, גם בלב המלחמה הזו, גם כאשר מנצחים, לבקש שלום ולרודפו. מותר לקוות לשכנות טובה. זה לא יקרה עם קנאות אפלה, עם כת מוות שרוצה בהשמדה ומוכנה להקריב את ילדיה לשם כך ברצון; אבל זה יקרה. וזה יהיה ניצחוננו השלם והמוחלט, שלנו ושל השכנים סביב.